מאז היווסדה, ישראל נאלצה להתמודד עם חרם נרחב מטעם מדינות ערב, שהשפיע גם על הנכונות של יתר העולם לקיים קשרים כלכליים עם ישראל.
שרשור ראשון בסדרה קצרה על החרם הערבי, פרק חשוב בהיסטוריה הכלכלית של ישראל וכנראה מקרה הסנקציות הארוך בהיסטוריה (15)⬇️
החרם החל רשמית בינואר 1946 לאחר החלטה של הליגה הערבית, אף שקדמו לו חרמות נקודתיים על היישוב שהחלו עוד במאה ה-19.
רציונל החרם היה תחילה רצון למנוע את התפתחותה של ישראל. עם השנים, הרציונל התפתח למניעת קבלתה של ישראל לקהילה הבינ״ל, מניעת התעצמותה והשפעה עליה בסוגיה הפלסטינית.
במהלך העשור שלאחר ההחלטה, מדינות הליגה הערבית חוקקו חוקים שאסרו על קיום כל קשר כלכלי עם ישראל, שחלקם תקפים עד היום. גם קשרי דואר, רדיו וטלגרף נאסרו.
מצרים גם אסרה על סחורות המיועדות לישראל לעבור דרך תעלת סואץ. האו״ם מחה על כך, אבל זה מן הסתם לא שינה משהו.
אך מדינות ערב לא הסתפקו באיסור הזה, שהיה ״ראשוני״, קרי נוגע רק למדינות ערב עצמן. הן גם הפעילו חרם ״שניוני״, שאסר גם על מעורבות של חברות בינלאומיות בישראל (למשל פתיחת מפעל בישראל). מדינות ערב החרימו חברות שהפרו את האיסור הזה.
על כך נוסף גם חרם ״שלישוני״ (את החשבון תעשו לבד).
מדינות ערב הקימו מערך מפואר לאכיפת החרם. החל משנת 1951 החרם נוהל מ״משרד החרם המרכזי״ בדמשק, שניהל את ״הרשימה השחורה״ שבה היו שמות של חברות שפעלו בישראל - ונאסרה פעילותן במדינות ערב. המשרד המרכזי הפעיל סניפים במדינות ערב השונות, שווידאו שהחרם אכן נאכף.
מנגנון אחד, מעיק במיוחד, לאכיפת החרם, היה הדרישה מחברות שרצו לפעול בעולם הערבי למלא שאלון מקיף שבו נאלצו להצהיר כי הן מכירות בחוקי החרם, לדווח שאין קשרים עם ישראל ולהוכיח שאלו לא קיימים. חברות שמכרו סחורות למדינות ערב נאלצו לעיתים להצהיר שאין תשומה ישראלית בסחורה (התמונה כהמחשה).
לא תמיד החרם נוהל בקפידה ולא כל חברה שניהלה קשר עם ישראל נכנסה לרשימה. אפילו החרם הראשוני לא תמיד נאכף: לאחר מלחמת ששת הימים התקיים סחר עם ירדן דרך גשרי הירדן, והחל מ-1976 יושמה מדיניות ״הגדר הטובה״ שבמסגרתה ישראל קיימה קשרים כלכליים עם גורמים בלבנון - שהועצמו באופן זמני ב1982.
דוגמה למדינה שהייתה צריכה להתמודד עם השלכות החרם היא יפן, שהייתה תלויה בנפט הערבי. וכך, חברות יפניות סירבו למכור מכוניות לישראל, מלבד סובארו.
ולכן עד סוף שנות ה-80 לא היה ניתן לראות בישראל מכוניות כמו טויוטה, ניסאן ומיצובישי בעוד סובארו הייתה פופולרית.
לעומת זאת, דוגמה בולטת לחברה בינלאומית שהפרה את החרם היא קוקה קולה. לאחר שהיא כן החרימה את ישראל במשך כ-15 שנים (דמיינו שאין קולה בחנות!), ב-1966 היא החליטה לתת זיכיון לאופרציה בישראל.
כתוצאה מהחלטתה, מרבית מדינות ערב החרימו את החברה במשך מעל עשרים שנה.
החרם השניוני עלה מדרגה בשנת 1973, כאשר מדינות אופ״ק החליטו להגביל את תפוקת הנפט שלהן ולהטיל אמברגו על מדינות מערביות מסוימות, מה שיצר משבר עצום בשוק האנרגיה הבינלאומי.
החרם העצים, לזמן מוגבל, את התפיסה הבינלאומית של עוצמת הכלכלה של מדינות ערב ולכן גם את היקף העמידה בדרישות החרם.
בתקופות שונות במהלך החרם היו מדינות רבות שאינן ערביות שנמנעו באופן מלא או חלקי בקשר כלכלי עם ישראל, כולל מדינות ענק כמו ברית המועצות, סין והודו, ומדינות קטנות יותר באסיה ובאפריקה. עם זאת, מידת ואופן יישום החרם מאוד השתנו ממדינה למדינה. jewishvirtuallibrary.org/background-and…
נקודת המפנה בהיסטוריה של החרם הגיעה בשנות ה-70 המאוחרות, כאשר ארה״ב חוקקה ותיקנה חוקים שאסרו על חברות אמריקאיות לעמוד בתנאי החרם.
לפי החוק, חברות אמריקאיות צריכות לדווח לרשויות אם הן מקבלות דרישה שלא לקיים קשרים עם ישראל.
הסכם השלום עם מצרים הוביל לביטול חוקי החרם של מצרים (שהייתה ממובילות החרם) ונתן עוד מכה לחרם, למרות שהקשרים הכלכליים איתה (חוץ מסחר בנפט) לא ממש התרוממו בשנים שלאחר ההסכם.
אלו הגיעו לרמה של מיליוני דולרים בודדים בלבד, ופרקטיקות החרם נמשכו מטעם חברות מצריות גם לאחר ההסכם.
הדעיכה של החרם המשיכה בשנות ה-90. מלחמת המפרץ (שיצרה קואליציה של ארה״ב ומדינות ערב רבות), תהליך אוסלו והסכם השלום עם ירדן הפחיתו עוד יותר את עוצמת החרם, והחרם השניוני פסק למעשה להתקיים. ב-1994 מדינות המפרץ הכריזו במפורש שיאכפו רק את החרם הראשוני.
מרכיבים מסוימים של החרם הערבי עוד תקפים עד היום. לפחות בתיאוריה, לבנון עדין אוכפת את החרם הראשוני, שניוני ושלישוני. חלק ממדינות המפרץ אוכפות בקפידה את החרם הראשוני (למשל כוויית), חלק באופן לא נוקשה (למשל סעודיה) וחלק מקיימות קשרים כלכליים מלאים עם ישראל (איחוד האמירויות ובחריין).
למי שמעוניין בהעמקה על הנושא, ממליץ לקרוא את הספר של גיל פיילר, שבו הוא מתאר את ההיסטוריה של החרם, היבטיו המשפטיים והשפעתו בסופו של דבר.
לדעתי מה שעוד יותר מעניין בסיפור החרם הוא התגובה הישראלית אליו, כולל מאמצים אקטיביים ללוחמה כלכלית. אותם אתאר בשרשור הבא בסדרה.
סופ״ש נעים!
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
🇾🇪 💰לא בטוח שאפשר לדבר ברצינות על ״כלכלת תימן״, ממנה יורים עלינו כטב״מים שלמרבה הצער מסתבר שמגיעים עד תל אביב.
תימן זו זירה של אומללות, עוני ורעב - לצד נשק מתקדם. הדוגמה הנוראית ביותר של מדינה קורסת ואלימה במזרח התיכון. ולצד זאת, מקרה בוחן מעניין של מלחמה כלכלית.
שרשור🧵⬇️
תימן סובלת ממה שהכי הורס כלכלות: עימות פוליטי אלים.
הצפון והבירה צנעא בידי החות׳ים (ירוק), הדרום והמזרח בידי קבוצות שונות (אדום, צהוב וכתום) שמהוות חלק רופף מהממשלה שבה העולם מכיר - תוך שעדין לוחמות ביניהן. ואי של אל-קאעידה (לבן).
כמדינה מפוצלת אי אפשר לדבר על כלכלת תימן אחודה.
אין ממש נתונים טובים.
אם אתם מתעקשים, התמ״ג לנפש המדווח הוא מאות דולרים, בשורה אחת עם המדינות הכי עניות בעולם. תימן אף פעם לא הייתה עשירה אבל חוותה הדרדרות מהותית במלחמת האזרחים - מעל 50% בתמ״ג לנפש.
ההתכווצות הכלכלית המשיכה ב2023 (2%-) וצפויה להמשיך השנה (1%-). נבין בקרוב למה.
🧑🧒🧒🇮🇱בשבוע שעבר פרסמתי שרשור על פירמידות גילים מעניינות בעולם - וכעת הגיע הזמן לעשות אותו דבר עם ישראל.
אך אצלנו לא מספיק להראות את הפירמידה הכללית, מקבלים כך רק תמונה חלקית. צריך לעשות זום אין לפירמידות של קבוצות האוכלוסייה, כולל החברה החרדית והחברה הערבית.
אז שרשור🧵⬇️
מה אפשר ללמוד מפירמידת הגילים שלנו?
תזכורת: כל שורה מייצגת קבוצת גילים, ורוחבה מייצג את שיעורה היחסי באוכלוסייה. למשל, פירמידה עם בסיס רחב מייצג חברה צעירה.
מחד, הפירמידה שלנו מייצגת אוכלוסייה צעירה וצומחת - הכי מהר בעולם המפותח (1.9%~ ב23).
מאידך, ישראל לא גדלה באופן קיצוני>
כמו חלק מהמדינות הלא-מפותחות.
אך המבט על הפירמידה הישראלית הוא כללי מדי. ישראל מחולקת למספר קבוצות אוכלוסייה עם מאפיינים דמוגרפיים מובחנים.
אז בואו נפרק טיפה את הדמוגרפיה של ישראל.
ראשית, הנה הפירמידה של החברה היהודית בישראל. די דומה למה שרואים ברמת המדינה. אבל בואו נפרק עוד:>
השבוע אני מתעסק בילודה😍, ובא לי לכתוב על פירמידות גילים מעניינות בעולם.
פירמידת גילים היא בבואה מרתקת למצבה של מדינה, ומשקפת בתרשים פשוט תובנות לגבי הדמוגרפיה, הכלכלה ואף הפוליטיקה של מדינה.
אז בשרשור נבחן פירמידות שמשקפות בעיות של עולם ראשון, עולם שלישי ומה שביניהם⬇️🧵
אבל קודם, למי שלא מכיר, מה זו בכלל פירמידת גילים?
בפירמידת גילים כל שורה מייצגת קבוצת גילים, והרוחב של השורה מייצג את השיעור היחסי שלה באוכלוסייה של מדינה. למשל, פירמידה עם בסיס רחב מייצגת מדינה עם צעירים רבים באופן יחסי. גברים משמאל ונשים מימין.
בתמונה: הפירמידה של כלל העולם.
🇰🇷 דרום קוריאה.
המדינה מזדקנת. הפירמידה מראה ״בטן״ בגילים 40 עד 80 ובסיס מאוד רזה שמייצג שיש בה מעט צעירים.
זה עקבי עם כך שדרום קוריאה החלה להצטמק. הילודה מזערית, ושיעור הפריון, קרי כמה ילדים מצופה שאישה ממוצעת תלד, הוא רק 0.7.
💵🇷🇺אנחנו כמעט שנתיים וחצי אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה.
קרן המטבע דיווחה שכלכלת רוסיה צמחה מעל 3% ב-2023, עם צפי דומה גם ב-2024. זה יותר מרוב מדינות המערב!
איך זה יכול להיות? היכן הבידוד הבינלאומי? איפה הקריסה שהבטיחו לנו?
בואו לשרשור🧵⬇️
ראשית, הנה הסיפור שהנתונים היבשים מספרים.
על פניו, סיפור לא רע לכלכלה הרוסית:
⬅️הצמיחה כאמור חיובית, גם אבסולוטית וגם לנפש (הרי האוכלוסייה לא צומחת)
⬅️האבטלה ב-2.6% בלבד
⬅️ההכנסה הריאלית הממוצעת גם היא עולה, מעל 7% ב2023
נזכיר שרוסיה נכנסה ב-2022 למסכת סנקציות ״חסרת תקדים״,>
כפי שכינו זאת רבים (וגם אני…), והיא אכן כזו.
⬅️המערכת הפיננסית בודדה כמעט לחלוטין מהמערב
⬅️הייצוא של טכנולוגיה מתקדמת אל רוסיה הוגבל
⬅️נכסי הבנק המרכזי הוקפאו במערב
⬅️הוטלה תקרת מחירים על הנפט הרוסי
⬅️מעל 1,500 חברות ברחו מרוסיה
⬅️ועוד