מאז היווסדה, ישראל נאלצה להתמודד עם חרם נרחב מטעם מדינות ערב, שהשפיע גם על הנכונות של יתר העולם לקיים קשרים כלכליים עם ישראל.
שרשור ראשון בסדרה קצרה על החרם הערבי, פרק חשוב בהיסטוריה הכלכלית של ישראל וכנראה מקרה הסנקציות הארוך בהיסטוריה (15)⬇️
החרם החל רשמית בינואר 1946 לאחר החלטה של הליגה הערבית, אף שקדמו לו חרמות נקודתיים על היישוב שהחלו עוד במאה ה-19.
רציונל החרם היה תחילה רצון למנוע את התפתחותה של ישראל. עם השנים, הרציונל התפתח למניעת קבלתה של ישראל לקהילה הבינ״ל, מניעת התעצמותה והשפעה עליה בסוגיה הפלסטינית.
במהלך העשור שלאחר ההחלטה, מדינות הליגה הערבית חוקקו חוקים שאסרו על קיום כל קשר כלכלי עם ישראל, שחלקם תקפים עד היום. גם קשרי דואר, רדיו וטלגרף נאסרו.
מצרים גם אסרה על סחורות המיועדות לישראל לעבור דרך תעלת סואץ. האו״ם מחה על כך, אבל זה מן הסתם לא שינה משהו.
אך מדינות ערב לא הסתפקו באיסור הזה, שהיה ״ראשוני״, קרי נוגע רק למדינות ערב עצמן. הן גם הפעילו חרם ״שניוני״, שאסר גם על מעורבות של חברות בינלאומיות בישראל (למשל פתיחת מפעל בישראל). מדינות ערב החרימו חברות שהפרו את האיסור הזה.
על כך נוסף גם חרם ״שלישוני״ (את החשבון תעשו לבד).
מדינות ערב הקימו מערך מפואר לאכיפת החרם. החל משנת 1951 החרם נוהל מ״משרד החרם המרכזי״ בדמשק, שניהל את ״הרשימה השחורה״ שבה היו שמות של חברות שפעלו בישראל - ונאסרה פעילותן במדינות ערב. המשרד המרכזי הפעיל סניפים במדינות ערב השונות, שווידאו שהחרם אכן נאכף.
מנגנון אחד, מעיק במיוחד, לאכיפת החרם, היה הדרישה מחברות שרצו לפעול בעולם הערבי למלא שאלון מקיף שבו נאלצו להצהיר כי הן מכירות בחוקי החרם, לדווח שאין קשרים עם ישראל ולהוכיח שאלו לא קיימים. חברות שמכרו סחורות למדינות ערב נאלצו לעיתים להצהיר שאין תשומה ישראלית בסחורה (התמונה כהמחשה).
לא תמיד החרם נוהל בקפידה ולא כל חברה שניהלה קשר עם ישראל נכנסה לרשימה. אפילו החרם הראשוני לא תמיד נאכף: לאחר מלחמת ששת הימים התקיים סחר עם ירדן דרך גשרי הירדן, והחל מ-1976 יושמה מדיניות ״הגדר הטובה״ שבמסגרתה ישראל קיימה קשרים כלכליים עם גורמים בלבנון - שהועצמו באופן זמני ב1982.
דוגמה למדינה שהייתה צריכה להתמודד עם השלכות החרם היא יפן, שהייתה תלויה בנפט הערבי. וכך, חברות יפניות סירבו למכור מכוניות לישראל, מלבד סובארו.
ולכן עד סוף שנות ה-80 לא היה ניתן לראות בישראל מכוניות כמו טויוטה, ניסאן ומיצובישי בעוד סובארו הייתה פופולרית.
לעומת זאת, דוגמה בולטת לחברה בינלאומית שהפרה את החרם היא קוקה קולה. לאחר שהיא כן החרימה את ישראל במשך כ-15 שנים (דמיינו שאין קולה בחנות!), ב-1966 היא החליטה לתת זיכיון לאופרציה בישראל.
כתוצאה מהחלטתה, מרבית מדינות ערב החרימו את החברה במשך מעל עשרים שנה.
החרם השניוני עלה מדרגה בשנת 1973, כאשר מדינות אופ״ק החליטו להגביל את תפוקת הנפט שלהן ולהטיל אמברגו על מדינות מערביות מסוימות, מה שיצר משבר עצום בשוק האנרגיה הבינלאומי.
החרם העצים, לזמן מוגבל, את התפיסה הבינלאומית של עוצמת הכלכלה של מדינות ערב ולכן גם את היקף העמידה בדרישות החרם.
בתקופות שונות במהלך החרם היו מדינות רבות שאינן ערביות שנמנעו באופן מלא או חלקי בקשר כלכלי עם ישראל, כולל מדינות ענק כמו ברית המועצות, סין והודו, ומדינות קטנות יותר באסיה ובאפריקה. עם זאת, מידת ואופן יישום החרם מאוד השתנו ממדינה למדינה. jewishvirtuallibrary.org/background-and…
נקודת המפנה בהיסטוריה של החרם הגיעה בשנות ה-70 המאוחרות, כאשר ארה״ב חוקקה ותיקנה חוקים שאסרו על חברות אמריקאיות לעמוד בתנאי החרם.
לפי החוק, חברות אמריקאיות צריכות לדווח לרשויות אם הן מקבלות דרישה שלא לקיים קשרים עם ישראל.
הסכם השלום עם מצרים הוביל לביטול חוקי החרם של מצרים (שהייתה ממובילות החרם) ונתן עוד מכה לחרם, למרות שהקשרים הכלכליים איתה (חוץ מסחר בנפט) לא ממש התרוממו בשנים שלאחר ההסכם.
אלו הגיעו לרמה של מיליוני דולרים בודדים בלבד, ופרקטיקות החרם נמשכו מטעם חברות מצריות גם לאחר ההסכם.
הדעיכה של החרם המשיכה בשנות ה-90. מלחמת המפרץ (שיצרה קואליציה של ארה״ב ומדינות ערב רבות), תהליך אוסלו והסכם השלום עם ירדן הפחיתו עוד יותר את עוצמת החרם, והחרם השניוני פסק למעשה להתקיים. ב-1994 מדינות המפרץ הכריזו במפורש שיאכפו רק את החרם הראשוני.
מרכיבים מסוימים של החרם הערבי עוד תקפים עד היום. לפחות בתיאוריה, לבנון עדין אוכפת את החרם הראשוני, שניוני ושלישוני. חלק ממדינות המפרץ אוכפות בקפידה את החרם הראשוני (למשל כוויית), חלק באופן לא נוקשה (למשל סעודיה) וחלק מקיימות קשרים כלכליים מלאים עם ישראל (איחוד האמירויות ובחריין).
למי שמעוניין בהעמקה על הנושא, ממליץ לקרוא את הספר של גיל פיילר, שבו הוא מתאר את ההיסטוריה של החרם, היבטיו המשפטיים והשפעתו בסופו של דבר.
לדעתי מה שעוד יותר מעניין בסיפור החרם הוא התגובה הישראלית אליו, כולל מאמצים אקטיביים ללוחמה כלכלית. אותם אתאר בשרשור הבא בסדרה.
סופ״ש נעים!
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
איך קורסות דיקטטורות? האם תהיה הפיכה וישתנה המשטר באיראן בגלל המלחמה?
בואו נראה איך זה יכול להיראות בפועל, כי יש פה משמעות למדיניות שלנו.
ואולי קצת דל״פ. שרשור⬇️🧵
יש בעיניי שני מודלים להפיכה כמו זו שאנחנו רוצים באיראן:
1️⃣ עלייה של *כוח צבאי חלופי* שגובר על הכוח הצבאי הפנימי של המשטר
2️⃣ *איבוד רצון* של הכוח הצבאי הפנימי של המשטר להגן על המשטר
לא מספיקות מחאות רחבות; צריך שמשהו שקשור לכוח צבאי מאורגן יקרה. הדבר נובע ממה זה אומר לשלוט.>
לשלוט זה להיות הגורם הבלעדי שיכול לכפות את מרותו על אזרחי המדינה, כלומר להפעיל כוח. בלי לאתגר את היכולת הבלעדית של משטר להפעיל כוח - אי אפשר להפיל משטר, ולא משנה כמה המשטר ייפגע.
אבחן מספר הפיכות באזור שלנו שממחישים את הטענה ואעבור למשמעויות לאיראן.
⁉️💥10 שאלות פתוחות: מה יהיו השפעות המלחמה מול איראן בטווח הארוך?
קשה לחזות איך ומתי תסתיים המערכה הנוכחית, ובטח שמאתגר להעריך מה יהיו ההשפעות בטווח הארוך. כיום יש בעיקר סימני שאלה - שצריך לחשוב עליהן כמובן גם כעת.
אז שרשור עליהן🧵⬇️
1. האם המערכה תשתול את הזרעים לשינוי המשטר?
בטווח הארוך, רק שינוי מהותי של המשטר האיראני יאפשר תפנית במצב האסטרטגי הבסיסי בין ישראל לאיראן; איראן בשיטת המשטר הנוכחית כנראה לא תאבד את הרצון להשמיד את ישראל.
אפשר לקוות שנראה שינוי משטר כתוצאה מהמלחמה, אבל אסור לבנות אסטרטגיה על תקוות. והלוואי שאני טועה: אני לא חושב שהפלת המשטר סבירה בטווח הזמן הקצר.
למה? בשביל הפיכה, מחאות רחבות לא מספיקות. צריך (1) כוח צבאי מאורגן (פנימי או חיצוני) שיאתגר את הכוח הצבאי של המשטר, או (2) שהכוח הצבאי של המשטר יאבד את הרצון/היכולת להגן על המשטר. שני אלו לא נראים סבירים בטווח הזמן הנראה לעין, גם אם יהיו סיכולים נרחבים של בכירים פוליטיים, כי כל הממסד של המשטר האסלאמי מוכוון מאז היווסדו להתמודד עם אתגרים כאלה. משמרות המהפכה, גם תחת הנהגה פוליטית וצבאית חדשה, כנראה לא יתקפלו כמו צבא אסד. הלוואי שאתבדה.
מה שכן, המבצע יכול לשתול את הזרעים להתחזקות התעוזה בטווח הארוך של גורמים בתוך איראן (וחובה שלא יהיו רק מקרב המיעוטים באיראן) להתעצם צבאית ולאתגר את המשטר. ואם הפלת המשטר תהיה יעד של האסטרטגיה הישראלית, צריך סוג פעולה אחר לחלוטין, בעיקר עבודה עם בנות ברית לחזק מהותית מתנגדי משטר באיראן, כולל בכוח צבאי. זה במוצהר לא מה שעושים עכשיו (⬇️).
קשה לחזות איזה סט של משתנים יגביר את הסיכויים להפיכה מוצלחת. כן ניתן להגיד בבטחון גבוה שאם ישראל תיתפס במערכה הזאת כתוקפת את העם האיראני ולא רק את המשטר, הסיכויים להפלת המשטר יורדים בגלל האפקט המוכר של ״rally around the flag״ (לרוב אפקטיבי לטווח קצר) וסימון אויב משותף (אפקט שנמשך לאורך זמן). כדאי לחשוב על זה בבחירת המטרות וברטוריקה.
הנה קצת על הנקודה האחרונה למי שפספס. יש פה פוטנציאל לפספוס היסטורי בהקשר הזה. או הזדמנות היסטורית.
שתי מעצמות גרעיניות שנאבקות כבר עשורים על אזור יפיפיה והררי, קשמיר. והשבוע, פיגוע רצחני של ארגון טרור פקיסטני שוב מוביל להסלמה חריפה באזור זה, וסביר שהשיא עוד לפנינו.
מה ההיסטוריה ברקע לאירועים השבוע? מה קדימה? ואיפה ישראל בכל זה?
שרשור🧵⬇️
להודו ולפקיסטן יש היסטוריה מורכבת.
החלוקה הפזיזה של הודו ע״י הבריטים ב1947 גרמה למעבר של מיליוני מוסלמים לפקיסטן והינדואיסטים להודו, במהלך שבו נהרגו מאות אלפים ויותר.
חלק מהאזורים קיבלו בחירה לאיזו מדינה להצטרף. המושל ההינדואיסטי של אזור קשמיר, ברובו מוסלמי, החליט להצטרף להודו.
מהר מאוד פרצה שם מלחמה בין המדינות העצמאיות, הודו ופקיסטן.
המלחמה הובילה למצב שבו קשמיר חצויה בין הודו לפקיסטן (וקצת סין), וביניהן קו מפריד.
עוד מלחמה פרצה ב1965 לאחר פעילות חתרנית מצד פקיסטן, אך זו לא שינתה את המצב. מלחמה נוספת ב1971 הייתה ממוקדת במזרח פקיסטן, בנגלדש של היום.