העיר הראשונה המופיעה לעינינו כשאנו ממשיכים בדרכנו היא בֵּרית, שהערבית מבטאים את שמה כדרך היוונים הקדמונים בַּירוּת (אכן זה המבטא הנכון של Βήρυτ).
עד הזמן האחרון היא היתה שייכת לדרוזים, אך ג'זאר מצא לנכון לקחתה מהם ולהציב בה חיל מצב תורכי.
הניב המדובר בפי התושבים מפורסם בצדק כגרוע שבכל ניבי הארץ, שהרי נצטרפו בו תריסר המוּמים שֶמוֹנים המדקדקים הערבים.
...
נמל בירות, שככל נמלי החוף נוצר על ידי מזח, סתום הוא כמוהם בחולות ובהריסות.
העיר מוקפת חומה שיכול כדור תותח לפלח את אבניה הרכות והחוליות בלי לפוצצן.
יש להוסיף על כך שתי מגרעות שבגללו נדונה ביירות להיות מקום ביש לעולם ועד: מצד אחד חולשת עליה חגורה של גבעות המתמשכות דרומית מערבית לה, ומצד שני אין לה מים בתוכה פנימה. הנשים נאלצות ללכת לשאוב מים ממרחק שמינית פרסה, למעיין שמימיו אינם טובים כלל.
בחפירות שנעשו ליצירת מאגרי מים נתגלו חורבות תת-קרקעיות, ועולה מכך שהעיר החדשה בנויה על גבי העתיקה. לטקיה, אנטיוכיה, טריפולי, צידון ורוב ערי החוף אף הן כך - בתקופות שונות חרבו מחמת רעידות אדמה.
מחוץ לחומות מערבה מוצאים אנו גלי אשפה וכמה עמודים, עדות לכך שבעבר היתה העיר גדולה יותר.
המישור שמסביב נטוע כולו עצי תות לבן, שלהבדיל מאלה של טריפולי הם צעירים ומלבלבים, כי בשטחי הדרוזים אפשר לחדש את הנטיעות בלי חשש. לכן המשי שמייצרים כאן הוא מובחר שבמובחר. אין מראה מרנין יותר מזה המתגלה לעינינו ברדתנו מפסגותיהם או משיפוליהם - מראה יער עצים מועילים הנשקף כמרבד נהדר.
אומרים שבעבר אקלימה של ביירות היה מזיק, אך שוב אינו כך מאז נטע האמיר פח'ר אל-דין יער אורנים במרחק פרסה מן העיר.
נזירי מר-חנא, שאינם חכמי מדע בעלי שיטה, אף טוענים שמאז כוסו הפסגות אורנים נעשו מימי מעיינות אחדים שופעים ובריאים יותר, דבר העולה בקנה אחד עם עובדות הידועות לנו
מתקשים אנו לזהות בשם צוֹר את השם Tyre, שקבּלה הוא בידינו מן הלאטינים. אך אם נזכור שה-y היתה מבוטאת פעם ou, ואם נשים אל ליבנו שהלאטינים המירו את ה-θ של היוונים באות t ושאותה θ היה לה הצליל השורקני של th האנגלי במילה think (ולא הצליל z כמו במילה there), לא יפתיענו השינוי כל כך.
אצל המזרחיים לא חל שינוי זה כלל, ומאז ומתמיד המקום שעליו אנו מדברים קרוי בפיהם צוּר.
נשככה מעט הסתערות רוחי, והלחץ הכבד על לבי הוסר קצת, ההרהורים הדברים עברו – ודמעות חמות נזלו מעיני! מעיָן חמים רתח בי! מפני זה לא הלכתי חצי יום עם העדר.
גמרתי לקרוא את הספר, 'יסורי ורטר הצעיר' של גיטה. איך אפשר כי ספר יביאני עד דמעות ? יסורים לחצו עלי ואנחות התפרצו בלי משים. כל אחד ימצא בו חלק משלו, ואיך לא תבכה עליו נפשנו?!
[קריאת הספר מקרבת את קצו של ברקנר]
בעיני הוא התרגום מצוין, ומה שמח לבי כי לוֶרטר הושבה שפת ציון!
אלה הם הדברים שכתבתי לפני יומים אחרים למתרגם הנכבד (אני לא חזיתי כי המתרגם הוא לא ר' בנימין אלא וילקנסקי):
לדאבוני, ר' בנימין הנכבד והיקר, קשה לי למצוא מה שאני מבקש בכל התאמצות נפשי, את הביטוי הרצוי למען להביע לך רגשות-לבי על אודות תרגומך 'יסורי ורטר הצעיר'.
המשטר בבית זה [מנזר מר-חנא], ומידותיהם של הנזירים השוכנים בו, יש בהם כמה זרויות שראוי לעמוד עליהן.
...
רשאים הם להתנזר מגיל 16, שהרי מאז ומתמיד שאפו כל מחוקקי המנזרים לשבות את הלבבות בגיל רך כדי להכשירם לקבלת עול. כבכל מקום אחר מדובר בנדרים של עניות, ציות, מסירות למסדר, ופרישות.
יש להודות שבארץ זו מקפידים על מילויים [של הנדרים] יותר יותר מאשר באירופה. בכללו של דבר מצב הנזירים המזרחיים קשה הרבה יותר מזה של נזירי אירופה. נוכל להסיק זאת מן התמונה הבאה של חיי יומיום במנזרם.
בכל יום יש להם שבע שעות של תפילות בכנסייה, ואין גם אחד פטור מהן.
>
קמים הם בשעה 4 בבוקר, שוכבים לישון בתשע בערב, ואינם סועדים אלא שתי סעודות, אחת בתשע ואחת בחמש. מזונם דל תמיד, בדוחק מתירים לעצמם אכילת בשר במחלות הקשות ביותר. בדומה לשאר היוונים יש להם 3 עונות צום גדולות בשנה, ותעניות לרוב שבהן אין אוכלים לא ביצים, לא חלב, לא חמאה, ואף לא גבינה.
ארבעים נזירים יש במנזר מר-חנא, השוכן במדרון תלול שלרגליו זורם בחורף נחל הנשפך אל נהר אל-כאלב. המנזר, שנבנה בין סלעים וגושי אבן, רחוק מלהיות מרהיב עין. עיקר שבחו הוא הוא בית דפוס ערבי, היחיד שהצליח בקיסרות התורכית. הוא הוקם לפני כחמישים שנה, אולי ירשה לנו הקורא לספר על קורות המפעל
...
הם הוסיפו להדפיס ולצקת אותיות אך העסק דועך, ולכאורה עתיד להיפסק בקרוב. אין קופצים על ספרים, פרט לספר תהלים, שהנוצרים עשאוהו ספר קלאסי לילדיהם ולכן יש לו ביקוש בכל עת.
ההוצאות מרובות, שהרי הניר בא מאירופה, והפועלים עצלים מאד. בקצת תושיה אפשר למצוא תקנה, אך יש בעיה מהותית יותר:
האותיות הערביות מחייבות שיקשרו ביניהן, וכדי לחברן ולצרפן היטב דרושה הקפדה מדוקדקת מאוד. נוסף על כך קישור האותיות משתנה מאות לאות לפי מקומן - בתחילתה של מלה, באמצעה או בסופה - ולכן יש לצקת הרבה אותיות כפולות.
>
לא נוכל לבטא בשום פנים את שלל ההרגשות שהפירמידות מעירות בנו. גובהן האדיר, תלילות שיפוען, מִשטחן המופלא, מוצקותן האדירה, התקופות הקדומות שהן מעלות בזכרוננו, זֵכר כל העמל שהושקע בהן, המחשבה שסלעי ענק אלה הם מעשה ידי אדם הזוחל למרגלותיהן כה קטן וחלוש -
כל אלה נוסכים על הלב והשכל [רגשי השתוממות, אימה, ענווה, התפעלות ויראת כבוד. אך לאחר ההתלהבות יבואו רגשות אחרים. כל כמה שהוֹכחה רוֹממה כל כך לכוחו של האדם מביאה אותנו לידי התעלות נפש, הרי כשאנו נותנים דעתנו על המטרה אשר לה נועדו המפעלים המדהימים האלה לא נוכל להתבונן בהם אלא בצער.
ידאב הלב על כי לשם בנייתו של קבר שאין מועיל בו צריכים היו לאַמלל אומה שלמה למשך עשרים שנה. מתאנחים אנו על המעשים הרבים מספור של עוול ודיכוי שוודאי היו כרוכים ביגיעות מתישות אלו, בהעברתה של שִפעת אבנים עצומה שכזאת, בסיתותה ובגיבובה.
התופעה הבולטת לעין [!] היא מספר של אנשים שראייתם אבדה או נפגמה. מגיע הדבר לידי כך שבלכתי בחוצות קהיר פגשתי לעתים קרובות על כל מאה איש עשרים עיוורים, עשרה שתומי עין, ועוד עשרים שעיניהם אדומות, דולפות או מוכתמות. כמעט הכל חובשים תחבושות.
לא פחות מכך השתוממתי למראה קור-הרוח או האדישות שבה הם משלימים עם צרה צרורה שכזאת: 'כך נגזר' אומר המוסלמי, 'שבח לאל! זה רצון האלוהים' אומר הנוצרי 'ברוך הוא וברוך שמו!'