הכל התחיל ב-1940, בסיפור קצר של דיימון ראניון בשם
Little Pinks
שהתפרסם במגזין השבועי Collier's Weekly וצד את עינו של הבמאי היהודי ארווינג רייס. הוא רצה לעשות מזה סרט. דיימון ראניון התרגש מהתשוקה של הבמאי, ואמר: בשמחה, ואני גם אתן לך את הכסף להפיק את הסרט הזה...>
>הסרט יצא שנתיים אחר-כך, ב-1942, בעיצומה של מלחמת העולם השניה, בכיכוכבם של הנרי פונדה ולוסיל בול. על מה הסרט? בגדול, רחוב ברודוויי בניו יורק (הסרט נקרא "הרחוב הגדול", כינויו של ברודוויי) ואהבתו החד-צדדית והחנוך לוינית של מפנה שולחנות משולי החברה לזמרת יפה אך קרה כקרח>
>הסיפור "פנקס קטינא" נכלל בקובץ "על טוביה האיום" ואז תורגם שוב לקובץ חדש - "טיפוסים קשוחים".
>דן אלמגור המתרגם, המחזאי והפזמונאי הפך את הקובץ למחזמר "עיר הגברים" שביים דני ליטאי לפני 50 שנה. את כל המוזיקה הלחין חייל צעיר בן 20, חבר להקת פיקוד דרום, בשם מתי כספי. בתפקידים הראשיים היו דורי בן-זאב, ששי קשת ואבירמה גולן>
>בתרגום העברי של אלמגור "Pinks" הפך ל"פנקס" ו"הדוכסית" הפכה ל-"הוד מעלתה" - אבל ההמצאה הכי ביזארית היא כנראה ה"לקקן" ... בתור ילד בן 7, כששמעתי את השיר לראשונה, לא הבנתי, לעזאזל, איפה הוא הרביץ לה. מה זה לקקן...>
>אז קודם כל, צריך לנקות את האשמה מדן אלמגור. "לקקן" זו לא המצאה שלו, אלא של המתרגם אליעזר כרמי (שתיירגם את ספרי דיימון ראניון לעברית) שהפך את הסלנג האמריקאי
"Right in the kisser"
ל"יָשָׁר בַּלַּקְקָן"...>
והשיר עצמו.
הלחן, העיבוד והניהול המוזיקלי נעשו בידי מתי כספי. הוא היה צריך פסנתרן ברמה מאוד גבוהה ומצא חייל צעיר, קלידן בלהקת השריון, שרק התגייס באותה שנה לצה"ל, בחור מזוקן מחדרה בשם שלמה גרוניך. אז גרוניך על הפסנתר באחת ההקלטות הרשמיות הראשונות שלו>
>לקטעי ההקראה הדרמטיים - "קַר לִי פִּנְקָס, בּוֹא נִסַּע לַדָּרוֹם הַחַם" - היו שתי אופציות: יונה אליאן, לימים אשתו של הכוכב של ההצגה ומבצע השיר ששי קשת, והשחקנית שגילמה את הוד מעלתה במחזמר, "אבירמה גולן". שתיהן הוקלטו. הגירסה שכולכם מכירים היא עם אבירמה, אבל יש גם גירסה עם יונה>
>"פנקס הקטן" היה שיר יוצא דופן. ראשית, הסיפור המוזר (למי שלא הכיר את הסיפור המקורי), מה הוד מעלתה, ומה זה לקקן, ואיזה שם זה פינקס, ומה זה הקטע דיבור באמצע של המלכה, ואיך יכול להיות ששיר פופ נמשך כמעט 7 דקות ומשודר ברדיו... אבל השיר תפס את האוזן והוביל להקלטת אלבום הבכורה של קשת>
>האלבום של ששי קשת יצא ב-3 בינואר 1971. השיר "פִּנְקָס הַקָּטָן" נכלל בו אבל נכלל גם בתקליט המחזמר "עיר הגברים" שיצא באותה שנה.
פִּנְקָס הַקָּטָן נכנס למצעד ב-11 בינואר 1971, לא כבש את הפסגה במצעדים השבועיים אבל כן הגיע למקום ה-15 במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל (1971)>
>שיתוף הפעולה של המלחין כספי והפסנתרן גרוניך מתהדק והולך בעקבות "פנקס הקטן". כספי מעודד את גרוניך להקליט אלבום סולו ("למה לא סיפרת לי", 1971) והשניים עברו לגור יחד, לכתוב יחד ולהופיע יחד תחת השם "מאחורי הצלילים">
>שיחה עם ששי קשת.
קשת: "לא האמנתי, ואף אחד אחר גם לא האמין, ששיר כזה מתוך הצגה יהיה כ-זה להיט ועוד ישרוד כל-כך הרבה שנים אח"כ"
- זה השיר השני הכי ארוך שהוקלט בישראל עד אז
"כן, אחרי 'היה היה' של אריק אינשטיין"
- וזה השיר הכי מושמע שלך.
"בלתי נתפס. אין הופעה שלי שלא מבקשים אותו".
ועוד פרט טריויה מדהים מפי מתי כספי. "ששי היה תמיד זמר מיומן מאוד. הוא הגיע לאולפן כמו לתיאטרון. מוכן ומדויק. את 'פנקס הקטן' הוא הקליט בטייק אחד ויחיד. לא היה צריך יותר".
ששי קשת: "תמיד הייתי מאוד מהיר, כי תמיד הגעתי מוכן מאוד להקלטות אחרי שעשיתי אינספור חזרות בבית".>
>ומי שרוצה עוד ולא הספיק לו, אז נטע עמית (פסיכולוגית) מנתחת את יחסי הוד מעלתה ופנקס הקטן
"הפסדנו אותו לרוקנרול", אמר בצער סשה ארגוב על שלום חנוך, הגאון התורן של המוזיקה העברית, שעד גיל 24 הלחין עשרות שירים לאריק איינשטיין, הגשש החיוור, שלישיית התאומים, שובבי ציון, שולה חן, אושיק לוי, השלושרים...ב-1970 נסע לאנגליה וחדל בבת אחת לכתוב לאחרים מסרב לכל הצעה להלחין טקסטים>
באמצע שנות ה-70 חזר, והלחין עם אריאל זילבר במשותף את "סוף עונת התפוזים", לטקסט של חברו מהקיבוץ, מאיר אריאל. תמוז התפרקה ב-1976 אריאל זילבר הוציא עוד באותה שנה אלבום סולו ראשון ושלום חנוך עבד במרץ על סולו משלו...>
>שנת 1977, באמצע העבודה על "אדם בתוך עצמו", נהרגה בתאונה טרגית בתו בת ה-4 של לואי להב, שפרש מההפקה והסתגר בביתו. באלבום שכלל רק 7 שירים היה טקסט אחד שחנוך לא כתב ("שביתה" של מאיר אריאל)>
אריק איינשטיין, כריסטין, המסיבה על הגג. תל אביב 1980. סיפרתי את זה פעם. נדמה לי שאפשר וראוי לכתוב זאת שוב.
מתחילים...>
>זו כריסטין. שנת 1980. היא בת 15 פה. צרפתיה. בת-דודה שלי (אמא שלי היא אחותה של אמי). והיא הגיעה לישראל בקיץ ההוא לביקור, התאהבה בארץ, ולא הסכימה לחזור לפריז...>
>סבתא שלי הסכימה שכריסטין תישאר לגור אצלה. היא נרשמה לאולפן, למדה עברית, התחילה ללמוד באליאנס. הכירה שם מישהי שהפכה לחברה טובה, קורין... וקורין מאוד אהבה מוזיקה ישראלית והדביקה את כריסטין באהבה. והן הלכו להופעות כל הזמן>