Thread by @Boaz_Cohen

"הפסדנו אותו לרוקנרול", אמר בצער סשה ארגוב על שלום חנוך, הגאון התורן של המוזיקה העברית, שעד גיל 24 הלחין עשרות שירים לאריק איינשטיין, הגשש החיוור, שלישיית התאומים, שובבי ציון, שולה חן, אושיק לוי, השלושרים...ב-1970 נסע לאנגליה וחדל בבת אחת לכתוב לאחרים מסרב לכל הצעה להלחין טקסטים>

באמצע שנות ה-70 חזר, והלחין עם אריאל זילבר במשותף את "סוף עונת התפוזים", לטקסט של חברו מהקיבוץ, מאיר אריאל. תמוז התפרקה ב-1976 אריאל זילבר הוציא עוד באותה שנה אלבום סולו ראשון ושלום חנוך עבד במרץ על סולו משלו...>

>שנת 1977, באמצע העבודה על "אדם בתוך עצמו", נהרגה בתאונה טרגית בתו בת ה-4 של לואי להב, שפרש מההפקה והסתגר בביתו. באלבום שכלל רק 7 שירים היה טקסט אחד שחנוך לא כתב ("שביתה" של מאיר אריאל)>

>אבל בין 1977 ל-1981 הלחין, בכל זאת, 4 שירים מופלאים לארבע זמרות שונות. הראשונה היתה חוה אלברשטיין, שעבדה על אלבום משירי רחל שפירא. "כל-כך רציתי ששלום ילחין לי שיר", הודתה. היא נתנה לו טקסט של המשוררת.
"מדי פעם אור קולח
ומתגלה לי הנסתר
בא הלחן הסולח
ומתארח במיתר"

>חנוך התקשה, כנראה, לסרב לחוה אלברשטיין. "אני אנסה, אני לא מבטיח שאצליח", אמר לה.
אבל הצליח מאוד. הלחין בדרכו הלירית, היפהפיה, וחוה אלברשטיין הקליטה את "התבהרות חלקית", שהפך לשיר הנושא של האלבום האדיר שלה ("התבהרות", 1978). >

>הזמרת השנייה שזכתה למגע החסד של המלחין הגאון היתה דפנה ארמוני, שגם הפכה לזוגתו. שלום חנוך כתב והלחין לה את "עד מחר", שבוצע לראשונה בהופעה המשותפת שלו עם אריק איינשטיין ב-1979

>הזמרת השלישית היתה יהודית רביץ, שקיבלה ממנו שיר ללא שֵם. "היתה מנגינה, לא היו מילים. חשבתי שיתאים ליהודית רביץ אז נסעתי למאיר (אריאל) ניגנתי לו, וביקשתי שיכתוב מילים. מאיר ישב וכתב בלדה נהדרת על שלושה בעלי מקצוע ונערה... זה לא התאים. אז ויתרתי, וישבתי לכתוב מילים בעצמי">

>יצא לו: "כי שירי הוא בת-קול ברוח, מכתבי השלוח, מסילת חיי, געגועיי, הד תפילותיי, כי שירי הוא עלה ברוח הנידף השכוח, הוא האור הרך הנפקח בלילותיי". רביץ אהבה מאוד. השיר הוקלט ויצא לאור ב-1980. קלאסיקה מופתית>

>באותה עת ממש, לפני 40 שנה, עבד המפיק אשר ביטנסקי (שעבד עם תמוז, והכיר את שלום חנוך היטב) על פרויקט מיוחד עם הזמרת נורית גלרון, שכולו משירי נתן זך. ביטנסקי: "רציתי באלבום את כל המלחינים הגדולים בישראל. הבאתי את יוני רכטר, אילן וירצברג, מתי כספי. והרגשתי שאני חייב את שלום חנוך">

>אבל שלום חנוך היה עמוק בתוך העבודה על "חתונה לבנה". ביטנסקי: "לא הנחתי לו, רדפתי אחריו עם הטקסט של נתן זך 8 חודשים, ביקשתי, התחננתי". נתן זך לא הסכים שילחינו חופשי שירים שלו, והוא היה איש לא פשוט, ואת השיר הזה הוא הסכים, וידעתי, פשוט ידעתי, ששלום חנוך הוא המלחין הכי מתאים לזה">

>ביטנסקי ישב וכסס ציפורניים, והזמן עבר וחלף, וההפקה התקדמה, אבל בסוף הגיע הטלפון משלום חנוך, שאמר שיש לו משהו, אבל לא בטוח שזה מספיק טוב. "זה דומה מדי לשיר ללא שם שנתתי ליהודית", אמר, "ואולי כדאי לוותר על זה". ביטנסקי אמר - בוא נשמע. חנוך בא והשמיע. ביטנסקי קפא בתדהמה>

>"תראה, יש את הרגעים האלה שאני שומע שיר ואני פשוט יודע שזו התגלות, זה גדול ממני, ממך, מהרגע הזה, מכל דבר בעולם. זה היה רגע כזה, שאתה לא יכול לנשום מרוב יופי וכאב ביחד. אני שומע אותו שר 'כי האדם עץ השדה' ויודע שזו קלאסיקה. זה ברור לי לגמרי. שיר נדיר..."

>נורית גלרון התאהבה בשיר מיד, אבל כך קרה גם לכל מי שהאזין לסקיצה. ביטנסקי: "לואי להב וירוסלב יעקובוביץ' עזבו הכל ובאו להפיק את זה, בלי כסף, הם פשוט רצו לעבוד על השיר המדהים הזה. זה היה מרגש אבל מסובך כי חשבתי שנגמור אותו ב-12 שעות אולפן, וזה נהיה 120 שעות"...

>חרסונסקי כתב במעריב ש"כי האדם עץ השדה הוא היפה ביפים שבשירים, עד שבא לך לנגנו שוב ושוב", והוסיף ש"בלדה זו מתנגנת באיטיות כמו מסע אל החיים ואל סופם". עלי מוהר ב'העיר' כתב: "עצבות עמוקה, יופי מצמרר, חודר". והמשורר נתן זך שתק ולא אמר דבר, וכשנשאל - ענה: גם למשורר אין לפעמים מילים">

>שלום חנוך התאהב בשיר מאוחר יותר. הוא הקליט אותו (וגם את "שיר ללא שם") לאלבומו "על פני האדמה" ב-1983. אולי כדי, קצת, להפוך אותם בכל זאת לשירים שלו, שמזוהים איתו, למרות שהלחין אותם בעבור זמרות אחרות. ב-40 השנים שחלפו מאז מיעט מאוד להלחין לאחרים. ונדמה לי שדי חבל שכך.>