בבוקר הזה לפני 54 שנה, הייתה החיילת ברכה ליכטנברג אחרי לילה ארוך שבו הצילה חיים רבים ופעלה מעל ומעבר. במקום הכרה היא קיבלה איומים ממפקד נואל שיכניס אותה לכלא אם תספר מה היה.
ב-21/10/1967 נורו לראשונה בהיסטוריה טילים מבצעיים מספינה והביעו ספינה אחרת. ק-40, המשחתת אח"י אילת טבעה>
הטיל הראשון שיתק את מערכות הקשר של הספינה ואיש בארץ לא ידע מה קורה לה. במאמץ אדיר הצליח קצין הגנ"ק לאלתר חיבור ולשלוח שדר 'כאן אילת אנחנו טובעים'.
את השדר קלטה פקידת מבצעים בבסיס אל-עריש של חיל האוויר. מוצ"ש, שמחת תורה. אין כמעט איש. גם לא הקצין התורן ש"נעלם" ולא מפקד הבסיס>
איש לא סיפר לרב"ט ברכה שיש ספינה בשם זה שמפליגה באזור. במקביל היא קלטה תשדורות של האו"ם על חילופי אש בים וספינה ישראלית טובעת.
זה הספיק לה. היא הבינה שמתחולל אסון.
היא נתקשרה לבור חיל האוויר, אך מהצד השני ענו לה בזלזול "ילדה, לקחת פטריות הזיה? איפה המפקד שלך? תני לדבר איתו". איפה
באמת? היא לא וויתרה. התקשרה בעצמה לטייסת המסוקים בה שרתה קודם (124) במלחמת ששת הימים. הקפיצה טייסים ביוזמתה, כולל מהבית. העלתה דקוטות ומיראז'ים לאוויר להנרה.
במקביל הורתה לחיילים שנותרו בתורנות לארגן בית חולים שדה מאולתר. התקשרה למנהל ביה"ח בב"ש ושיכנעה>
אותו להוציא לעברה רופאים, אחיות, אמבולנסים.
כשהבינו בצה"ל, שעה וחצי אחריה, שמשהו קורה ופתחו ראש חוף בחוף רומני היא המשיכה את התיאום בינו לבין חיל האוויר ורופאים. כשיצאה מהחמ"ל לנחת לשייע טו"לשאוף אוויר" נתקלה בחיילים השרופים שהובאו לשם, ומסוק שניצת בהמראה התרסק לעברה>
כשהגיע בבוקר הקצין התורן, מפקדה, והבין מה קרה, הוא איים עליה שאם תספר שלא היה, אם תדבר עוד עם מפקדת חיל האוויר הוא ידאג שהיא תיכנס לכלא. הוא איים עליה שישלח את "ביטחון שדה". אז היא שתקה. ולא זכתה להכרה שלה הייתה ראויה על הלילה שבו פיקדה על חיל האוויר בפועל>
פרופסור ברכה ליכטנבר-אטינגר הפכה לאמנית בעלת שם עולמי, פסיכואנליטיקאית מובילה ופילוסופית. כעבור 45 שנה היא גם פיתחה הלם קרב בתגובה למראות אליהם נחשפה באותו הלילה.
נדרשו למעלה מ-50 שנה עד שחיל האוויר ייתן לה את ההכרה לה הייתה ראויה ושנגזלה ממנה.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
האם יש למפקדי יבשה היום מה ללמוד מקרב ימי שהתחולל לפני 216 שנה?
היום יום קרב טרפלגר. האם למשל לחניכיו של ה"ה @Dotanra יש מה ללמוד מאחד הקרבות הבודדים בדברי ימי העולם שאכן ראוי לתואר "מכריע"? כזה שפך את האוקיינוסים לאחוזה בריטית בלתי מעורערת למשך כמאה שנים? בואו נראה>
פיקוד משימה: אדמירל נלסון, המפקד הבריטי הגה תכנית תחבולנית שדרשה מאנשיו לפעול שונה ממה שהכירו. הוא מינה אותם, תידרך אותם, אימן אותם. ברגע שנכנסו לקרב כל שעשה היה להניף איתות מורכב "אנגליה מצפה מכל אחד שיעשה את חובתו" וזהו. בלי מצגות ודו"חות מצב. ובקרב כל אחד התנהל כמו שהוא מבין>
או כדבריו של נלסון בתדריך: "אף קברניט לא יעשה טעות גדולה מדי אם ייצמד לאנית האויב".
האיתות עצמו בדגלים (ראו בתמונה) דרש מורכבות גדולה והאנשים בספינות סביב העריכו את המאמץ שתחת אש זה מה שאתה מקדיש תשומת לב- רוח, במקום להעיק. וזה עשה את העבודה. ופה יש עוד נקודה. פיקוד ומנהיגות>