הקוביד והחולשה, הזכירו לי סיפור על טדסה, חבר ילדות שחלקנו אשך ביחד. טדסה היה גבר על עם ריח של שובך מהפה. ככה זה כשאתה חולק מברשת מיקי מאוס עם 6 גולגולות. היה גר בדירה בגודל הדלפק של חומוס סעיד, איפה באים לנגב כל המי והמה של באר שבע, אבל אותו אף אחד לא יכל לנגב, למרות שהיה אילם
אפילו סאונד של דולפין כמו האילמים הרגילים הוא לא יכול לעשות. אילם אורגנל של נגיחות בקיר מכעס
בגיל 15 באו עליו המנאייק באמצע הלילה כשסחב נרגילה עם כיף בפנים ושרף את השיעמום עם חברים טעוני הגנה. כולם ברחו ורק הוא עמד במקום. חשב שלא יקרה כלום. מעניין איך אילמים שומעים את המחשבות.
גם הקטלות שקיבל בדרך לתחנה לא שברו אותו, מילה הוא לא פתח על השרמיט שהשאירו אותו לבד. איך יפתח? הלשון שלו לא זזה. ככה יצא שחזר לשכונה גבר שחור, עם סימנים סגולים שהשאירו עליו הכחולים.
מי זה כל כך גברי שכל הבעייתיים הבינו שבאיום וחצי יכול לעשות להם ג'סטות ובחיים לא יוציא הגה? טדסה
וככה הבחור שלא הוציא הגה ביום, היה הולך ומוציא טסות של קורולות בלילה, שודד קיוסקים, מניח מטענים ולא אומר מילה.
אם היה יכול להגיד, היה אומר הרבן שהחלום שלו להיות מוביל דעה. לא כזה שמעלה תמונות של יתומים ואסונות וחיילים שמתו. אחד עם תוכן משמח. קם בבוקר ועוזר לאנשים לחייך
אבל ככה זה ילד אתיופי בבאר שבע - חלומות לחוד והבילוש לחוד, במקום להוביל דעה, הובילו אותו באזיקים לתא עם 3 נרקומנים וזונה.
החיים בחרו לו דרך, המשטרה בחרה לו נתיב, הבחורים הטובים אותתו לו שמאלה והופה האילם צועק במבט. הפך בחור קרביץ שבקריצה יכול להעביר אכבר של סחבק לצד שני של המדרכה
ככה התגלגל והתגלגל ובסוף יש פנצ'ר. יום שני אחד, יום מנחוס כמו רכבת של רדיו דרום לגמר גביע, תפסו אותו איזה 2 לא פרייארים, כאלה שלועסים מטען חבלה כמו צ'יפס מפלאפליות ששמות אור כתום על הכדורים והתפחה אדמה. ניסו לקחת מידע, להרביץ, לכבות עליו סיגריות, לא נשבר. איזה גבר
גבר לא גבר, אכלו עליו תסביך, דפקו בו כמה שפיצים, שפשפו בריצה ושלום על ישראל.
ככה הלך בגיל 17 בחדר מדרגות של בניין על עמודים, בשקט, בלי להוציא מילה.
קצת אחרי שזרקו אותו לבור וקראו את מה שצריך לקרוא על מי שרק רצה לכתוב, כשהאמא שלו עברה על החפצים שלו, מצאה יומן מחשבות והתחילה לדפדף:
- "תפסיקי לנשק את אחיין שלך בפה, הוא בן 33"
- "מעניין מה הקווקזים חושבים שאנחנו חושבים שהם עושים, כשלכולם ברור שהם מהמרים ברחוב בכל שבת בבוקר"
- "גברים עם נזם נראים כאילו הלוגו של השיקגו בולס עשה מנוי חודשי לבירד.
חלמתי בהזיות של הקוביד שהיא פותחת לו פייק, מעלה תכנים ומתה מצער.
ככה זה, הטובים לא מנצחים בכלום לטווח הקצר. תמיד הרעים מנצחים וזו התקווה שלי למשחק מחר שאפספס כי אני מרגיש כמו הקוף הראשון עם איידס.
אל תשלחו לי גלידות, אני גמור.
תשלחו רב ו-9 גברים שיבואו כל השבוע להתפלל כי הם מחכים לסוף השבעה ויהיו זתים אדומים ואת דודות שלי עוברות עם מגש לברכות
גברת בת 55 עם שיער קצוץ ומבטא שיש רק לנשים לבנות פריווילגיות שסבא שלהן רכב על ערבים לעבודה ב-1948 ועכשיו באות עלינו עם מרצ'נדייז של נשות ווטש ופוסטים "הבדואים סובלים ובגלל זה הם עצבנים" כאילו הם לא מסתובבים בב"ש ומטרידים זקנות
עם משפטים כמו "סבתא יטוטה מבסוטה וואלק איזה מרפסת רק לשים לך פרגולה שם, שליכטה, 2 חיבור תלת פאזי ולארוז" אמרה לי הבוקר ברכבת: "אתה מוכן לשים את היד כשאתה מתעטש?!" למרות ששמתי יד.
שתקתי.
היא המשיכה בנפנופי ידיים מולי "היי, הלו, יש שם מישהו בפנים?? אני מדברת איתך, הלו, היי"
ממש רציתי להפיל אותה לרצפה בתרגיל שראיתי אתמול בקוברה קאי, אבל המשכתי לשתוק.
היא לא הרפתה "תענה לי! הלו! היי! אתה בכוונה עכשיו?? מר בחור"
בשלווה אינסופית הרמתי את המבט אליה וחייכתי. היא השתגעה. היא לה מבט של אחת
שכששמעה על אסי עזר אמרה "מי זה? לא מכירה, לא רואה רדיו".
אני מקווה שכולם ילמדו לא לעשות עסקים עם באר שבעים. אנשים שעושים כושר בפארקים של הלוטו עם ג'ינסים של TNT ומדברים בטלפון תוך כדי
"תעביר לי 400 אלף דואג לך לקרייזלר".
שיניים מתפוררות כמו הכותל המזרחי, עיר שהצלחה נמדדת בה לפי כמה פיתות מכרת היום.
מה היית צריך את זה מושיקו? היית נשאר בב"ש, אוכל בשישי פולים עם הפרלמנט שלך מדברים על בחורות מתאילנד, מודדים אותן לפי צול כמו חיות.
היית חוזר הביתה בסטלה של ויינשטפן וחום של מחסום ארז, שופך אקונומיקה על השכנה שלך כי היא צועקת על הוצאה לפועל שמנסים לקחת לה את ה-30 אינץ' מהסלון
היית קורא לאשתך "המנכ"לית" באבא פגום, מנצל את מבצעי הלילה במאפיית הראשונים
50% על כל הבורקיטס זה כמו טסלה ב-40 אלף, היית אומר משפטים כמו "אני לא נותן לנרקומנים כסף אבל כן קונה להם אוכל" ושלום על ישראל כפרה אבא.
הדחה לזנות, הדחה לסם, הדחה מגביע הטוטו לבני ריינה
יש לי חבר שהודיע לי שהוא עובר למצפה רמון בינואר
ושאל מה דעתי על המקום.
סיפרתי לו שאם אני צריך לתאר את מצפה בסיפור אז
פעם ב-2 בלילה התעוררתי מצעקות "אמאלה!"
פתחתי את החלון של החדר וראיתי בן אדם רץ יחף בטירוף ואחרי 5 שניות 12 יעלים רצות אחריו ואחרי עוד 10 שניות 2 תנים שרצים אחריהם
התהלכתי עם ידיים על הראש בדירה שבקושי קולטת סלקום טי וי, כי את התשתיות במצפה עשו הפלישתים אחרי שגוליית נפטר ובגלל זה העיר עצובה
וכשאני מדליק טלויזיה, בדירה ממול יורדים המים באסלה.
חשבתי לעצמי "למה אני פה?" והתקשרתי לחבר מהעבודה, הוא שמע שאני במצוקה ואמר שהוא בא.
הוא הגיע עם רולר בליידס ואמר שהאקסית שלו גנבה לו 20 גרם חשיש שהוא החביא בגרב.
לא הבנתי מה הוא אומר אבל אמרתי "אחי תודה שבאת ב-2 בלילה"
והוא ענה "אחי 7 בערב מה יש לך".
ירדתי מהבית והבנתי שפשוט איבדתי תחושת זמן מרוב יגון וצער.
מייל מלקוחה: "אני עוקבת אחרייך בטוויטר, מאוד יצירתי! לייק גדול ממני. אולי תביא גם את היצירתיות שלך לרעיונות למותג שלנו... אז ככה, כל החביתות ב-20 ש"ח כל החודש והכל מהדרין. תחשוב על איזה טקסט טוב סבבה?"
מייל חזרה:
"ביצים. ביצים שלי. ביצים שלנו. מה כבר אפשר להגיד על ביצים שלא נאמר?
גם אם הייתם מתקלחים עם אבא שלכם עד גיל 16, אין אחד שלא אוהב ביצים בפה שלו.
אני לא אוהב ביצים בפה שלי, אבל זה לא מפריע לי. אני מכבד את מי שכן. ילדים שהיו באים עם חביתה לכיתה זה כאלו שהיו אוכלים גיר ואז מאושפזים חצי שנה וחוזרים עם כסא גלגלים וכל הכתה מוחאת כפיים, דותן אתה מטומטם.
מה בא קודם, הביצה או החיות רעות שיושבים בבנדיקט ב-4 בבוקר פתוחים של החיים אחרי דוסה וצועקים "הלו מלצריתוס, תעשי תעשי ליניר מקושקשת לפני שהוא שופך פה מנוע"?
יש לנו כבוד לביצים שלכם. בואו תתפננו, נפתח לכם שולחן מזטים, אפריטיפים משהו של הדופרח, גבינות מהולנד שגם ואן באסטן לא מכיר
לפני כמה שנים גרתי במצפה רמון, שהיא עיר שתמיד יש בה ריח של ל"ג בעומר, הוויאנס שמרוב שהזיעו בהן הכיתוב "ברזיל" נמחק ונקניק עגל.
כשהגעתי לשם, בא אליי פקח של רשות הטבע והגנים ואמר לי שיש חוק אחד "לא להאכיל את היעלים".
מפה לשם איזה בוקר אני יורד עם תפוח ביד והלך לעבודה וסאה מולי יעל
נתנה מבט שמשדר "עשיתי הרבה חיים בטעויות שלי", וכאב לי עליה הלב אז קרעתי לה חתכה תפוח עם הפה ונתתי לה להתfנק מה שנקרא.
יום אחרי, היא חיכתה לי מתחת לבית. הבאתי לה עוד חתכה ולאט לאט היא התקדמה עוד קצת במדרגות עד שנכנסה לי לבית.
אחרי שבועיים, ירדתי בבוקר במדרגות וייכו לי שם 30 יעלים
הבת זונה פתחה עליי, הגיע צבא של יעלים והיא עומדת ראשונה יעני "זה השרמוט שאמרתי לכם יאללה תקתקו אותו, זה פרייאר". הרגשתי כמו בחגיגה בסנוקר שהוא אומר "אבל דוד...".
אז אני עומד מולן, 30 חתכה יעל ואין לי איך לעבור, פחד של החיים.
במזל ירד שכן עם הפיטבול שלו והן ברחו.
אחרי כמה ימים