אז עכשיו מוכרים לכם שבעצם לא נורא ולא קרה כלום, הא? ובכן. הבנה נדייק. אבי וייס מוסר:
"בהמשך להודעת הפרקליטות לביהמ"ש המחוזי בי-ם, ולתגובת ההגנה עולה שהפרקליטות הודתה ב-4 עבירות מסוג פשע, לכאורה, כדלקמן: >>
1) חדירה למחשבים (כולל סמארטפונים) עם צווים, שהוצאו בטיעון שקרי כלפי השופטים שחתמו עליהם. >>
2) המשטרה והפרקליטות הסתירו בניגוד לחוק חומרים מודיעיניים הקשורים במעשים הללו וכעת הפרקליטות מנסה להסתיר את הפשע, לכאורה, ע"י הוצאת צווי חיסיון חדשים, מה שלא יכפר על הפשעים, לכאורה, שכבר נעשו >>
3) רשות ניירות ערך מודה שהשתמשה ברוגלות ובצווים שקריים כנ"ל, אבל לא במערכת המשטרתית, אלא במערכת של הרשות לניירות ערך עצמה. >>
4) התגלה, שהמידע החסוי של האזנות הסתר וחדירה למחשבים ולסמארטפונים מצוי משום מה בידי NSO וזאת פרצת אבטחה פושעת, גדולה לא פחות מפרשת המימד החמישי.
תודתי לאבי. ואל תאמינו לאף מילה של אופני ההבל ו"כתבי" המשפטים והמשטרה.
*אולפני
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
הדבר הכי מרכזי שעשו מייסדי מדינת המשטרה - אלשיך, ניצן ומנדלבליט - היה לנטרל את גופי הביקורת על מנגוני הכוח. מח"ש, נציבות הביקורת על הפרקליטות, העיתונות ונציגי הציבור. העיתונות היא כמובן משת"פית מראש, שכן בישראל היא לא כלב השמירה של הדמוקרטיה, היא כלב התקיפה של המשטרה >>
והפרקליטות. כל מה שהיה צריך לעשות בשביל להבטיח שזה לא ישתנה הוא לחקור את נתניהו. מרגע שזה קרה, העיתונות סיפקה מחסה של עלתה במקום אור, לעבריינות של מנגנוני האכיפה. יתרון חשוב נוסף של חקירות רוה"מ היה ניטרול של יכולתם של נבחרי ציבור לעשות משהו. כי כל ניסיון לתמוך במוסדות הביקורת >>
תואר כניסיון לחלץ את נתניהו מאימת הדין. מובן שהאופוזיציה דה-אז (היום היא הקואליציה) ידעה שלא תגיע לשלטון בלי לסלק את נתניהו מן הדרך, והעדיפה את הכיסאות על בריאות המדינה. ותחת הקומבינציה הזאת, עמלו אלשיך, ניצן ומנדלבליט לסרס לחלוטין את מח"ש, שאלשיך >>
המחלקה לחקירת שוטרים הפכה תחת קרן בר-מנחם מגורם מפקח למשת"פ של המשטרה בטיוח עבירות. הנה טעימה מתוך המאמר של חיים רמון ב'דיומא':
"כאשר ביקשו במח"ש לעצור מספר שוטרים שנחשדו בעבירות חמורות, התנגדותה של בר-מנחם למעצרים הביאה לשחרור החשודים בתנאים מגבילים. כאשר קיבלה >>
מידע על מערכת יחסים אסורה לכאורה שקיים מפקד מג"ב בירושלים, תנ"צ עימאד חסן, עם פקודה שלו, הורתה בר-מנחם להעביר את התיק לטיפול משמעתי במשטרה מבלי לבצע פעולות חקירה כלשהן. כאשר ראשת אגף משאבי אנוש במשטרה, ניצב גילה גזיאל נחשדה בקידום מכירת דירות במחיר מוזל לבכירים בארגון >>
אף שלא היו זכאים לכך, ובהם המפכ"ל לשעבר אלשיך ומפקד אגף החקירות לשעבר מני יצחקי, החליטה ראשת מח"ש, בגיבוי פרקליט המדינה ניצן, לסגור את התיק – בניגוד לעמדתם הנחרצת של חוקרי המחלקה. כאשר בר-מנחם גילתה שהשוטרים שהיו מעורבים במותו של אהוביה סנדק >>
אז הנה עיקר החדשות: לא היתה שום בדיקה בעניין פגאסוס. זה בלוף. היה רק טיוח. (ותודה לניצב משנה בדימוס אבי וייס, שסייע לי כאן להבין מי נגד מי.)
אז ככה. כידוע לכם, בנט הודיע לעיתונות על "ממצאים ראשוניים" מתוך "דו"ח" מה"בדיקה" שערכה עו"ד עמית מררי, >>
2. המשנה ליועמ"ש לעניינים פלילים. אז לפי ה"דו"ח" של "הבדיקה" הזאת מתוך 26 השמות שהופיעו בכלכליסט,
1. רק לשלושה המשטרה באמת ניסתה לחדור לטלפון. 2. רק במקרה 1 מתוך ה 3 זה הצליח לה. 3. זה היה באישור בית משפט.
לא יכול להיות שזה נכון. >>
3. כל מה שזה אומר הוא שהטיוח התחיל במלא המרץ. נתחיל מה"בדיקה", שלא היתה בדיקה כלל.
א. "הבודקת" היא מי שנושאת באחריות הפיקוח על הפעילות הזאת במשרד היועמ"ש, עו"ד עמית מררי. אז היא בדקה את עצמה, ומצאה – אתם יושבים? – שהיא בסך הכל די בסדר. אז כנראה שאין מה לדאוג. >>
1/10. משקרים לכם. וכדאי שתדעו שמקשרים לכם. הפרקליטות ידעה ואישרה כל החדרה של רוגלה לטלפון של אזרח. כך לפי מקורות בתוך המשטרה. נצ"מ בדימוס אבי וייס הביא את הפרטים בפודקסט #שומר_סף.
איך זה עבד? הסבר קצר על אופן העברת ההוראות. >>
2. בראש חטיבת הסיגינט-סייבר עמדו אנשים שאינם שוטרים, ומקצועים הוא ריגול נגד אוייבים ולא חקירות נגד אזרחים. זה כשלעצמו כבר מספר את עיקר הסיפור. בתקופה הנדונה, זה היה תת ניצב יואב חסן, לשעבר סגן מפקד 8200, ואחר-כך (מ 2018) תת ניצב דורון יאיר, לשעבר >>
3. מפקד בסיס הדרכה של חיל המודיעין.
היחידה הזאת ומפקדיה לא יוזמים בעצמם חקירות או מטרות. זה לא תחום מקצועם. הם גם מבודדים משאר המשטרה בבניין עם סיווג ביטחוני שממדר אותם. אין להם, ולא יכול להיות להם מושג, למה צריך להאזין לאבי ברגר, לפעילי מחאת >>
אז בואו ננסה לעקוב. "לפי הפרסום של גליקמן", משמע גרסת הפרקליטות. אז מה הספין שהפרקליטות מנסה לעשות כאן כדי לערבב אתכם באמצעות דובריה ב"עיתונות"?
היא מספרת לכם:
א. שהיה צו שופט לחדירה פיזית לטלפון ממילא.
ב. שלא השתמשו בראיות בתיקי נתניהו. >>
ג. שהבעיה היא שלא ביקשו את ההיתר המתאים (חוזר אצל אחרים, אבל לא מופיע בשרשור של הדוברת המסויימת הזו).
ד. שהטענות על חומרת האירוע הן ספין של נתניהו ושלוחיו.
ה. שמי שסרח הם "החוקרים" (משטרה / רשות נ"ע).
הנרטיב הזה מטרתו להחזיר את הדיון לזירה אמציונאלית של כן ביבי לא ביבי. אבל >>
כולו ניסיון של הפרקליטות לזרות חול בעיניכם.
כי:
א. זה לא רלוונטי איזה צו היה לחדירה פיזית לטלפון. השימוש בסייבר התקפי נגד אזרחים אסור.
ב. השאלה היא לא אם השתמשו בראיות או לא. השאלה היא האם בוצעה פעולה לא חוקית.
ג. שופט לא יכול למאשר שימוש בסייבר התקפי. זה כאמור אסור >>
רביב דרוקר כתב אתמול מאמר שהוא ממש מופת פרוידיאני של הדחקה. בזמן שהמשפט הפך לסיוט של התביעה, דרוקר מבשר ש"המשפט מתנהל כמו בסיוטים של משפחת נתניהו". נעזוב את זה שלא משפחת נתניהו עומדת למשפט, ושדרוקר נאחז בקש. מה שיותר חשוב להבין הוא שדרוקר נתן לעצמו במו פיו פטור מדיווח מאוזן >>
ולכן מה שאתם קוראים בטוריו, אינו תמונה של המתרחש במציאות, אלא דברים שיועילו לפי דעתו לקידום מטרת העל - חיסול פוליטי של תניהו. זו לא עיתונות אלא אקטיביזם. דרוקר עצמו אומר זאת. הנה, מתוך מאמר שלו בהארץ, ב 2015:
"העובדה שרוב התקשורת נגד נתניהו נתפשת אוטומטית כתופעה לא הגונה.>>
הרגילו אותנו שתקשורת צריכה להיות "מאוזנת", סימטרית, אבל מה אם שולט בנו ראש ממשלה רע במיוחד, שהמשך שלטונו מסכן את כולנו?"
.
ועוד באותו מאמר:
"כן, אדוני ראש הממשלה, אתה צודק. הכוחות שפועלים להדחתך עצומים. רוב התקשורת עובדת בזה, כסף גדול זורם להשגת היעד (...) גנרלים לשעבר, אנשי >>