Thread by @RanBalicer

עשר מחשבות ותובנות לקראת השבוע הקרוב:
1. מגמת היציבות נמשכת זה 3 שבועות.
% הבדיקות החיוביות (בניכוי 'מגן אבות') נותר סביב 11%. כ-40 חולים קשים חדשים ליום. כ- 10-15 נפטרים ליום.

זו יציבות שברירית, אבל מפתיעה לטובה בהתחשב בכך שחלקים לא מבוטלים מהמשק והמסחר פועלים בעצימות גבוהה.

שיעור החולים קשה והנפטרים בישראל נמוך ביותר ביחס למדינות אחרות עם מספר נדבקים דומה, הוא המאפשר לנו לשקול במתינות (יחסית) את צעדינו.
למה? האוכ' שלנו צעירה, ובעיקר- ההגנה על האוכלוסיות בסיכון - שהיתה טובה בגל הראשון והשתפרה בגל השני, וכנראה גם בשל איכות הטיפול הגבוהה בבתיה"ח בישראל

2. בשבוע הקרוב נבין יותר את השפעתה של 'עונת החתונות' במגזר היהודי, שהחלה לפני כשבועיים.
המשך יציבות יהיה חדשות טובות.
פתיחת שנת הלימודים (וההמלצה כרגע היא להמשיך להיערך לפתיחת שנת הלימודים מחוץ לערים האדומות), והסליחות של חודש אלול יהוו 'מבחן מאמץ' נוסף ליציבות הזו.

3. למה המספרים לא יורדים? יש לכך מספר סיבות:
א. חלקים באוכלוסיה אינם שומרים על ההנחיות, בדגש על התקהלויות (שמחות) ואי עטיית מסיכה בחללים סגורים.
ב. מערך הקטיעה עדיין בבניה ותפקודו מוגבל.
ג. אלפי מוקדים בו-זמנית מקשים על תהליך 'כיבוי שריפות'. אין די בדיקות למנוע כל כך הרבה מקרים

4. יש הסכמה רחבה שצריך להקטין את מס' החולים החדשים ליום מ- 1,500-2,000 למאות ספורות.
במספרים אלה, ניתן יהיה לפתוח את המשק באופן נרחב יותר ולשמור על תחלואה נמוכה בעזרת מאמץ נרחב ומהיר של בדיקות/קטיעה.
כך גם נשמור על מרחק סביר מנק' אי הספיקה ונעצור את שחיקת הצוות הרפואי לפני החורף.

5.בניגוד למה שחושבים רבים, רוב התחלואה (70%) אינה בערים ה-'אדומות'. כלומר, גם אם התחלואה בערים אלה תרד מחר לאפס, לא נרד מתחת לאלף חולים מדי יום. נדרשים צעדים משמעותיים גם בשאר האיזורים.
אפשר 'לגלוש' למס' חולים נמוך באופן איטי, או לנקוט בצעד אגרסיבי לזמן קצר (סגר / מגבלות כבדות).

6.סגר ארצי של 3-4 שבועות יביא ירידה דרמטית לטווח הרצוי בוודאות גבוהה. אבל באיזה מחיר?
ואם מוכנים לשלם את המחיר החברתי, כלכלי והבריאותי של סגר – האם אנו יודעים בוודאות שכאשר נצא מן הסגר, נדע למנוע עלייה מחודשת בתחלואה? רוב מדינות העולם מתקשות בכך. ספרד כעת עם 8,000 מקרים ליום.

7.כדי להשיג וודאות ליכולתנו לשמור על התחלואה נמוכה, יש להשלים מערכים לאומיים בבניה. בשבועות הקרובים יושלמו:
א. מערך הקטיעה
ב. הרחבת יכולת הבדיקה
ג. מערך מדדים לאומי להערכת ושיפור הפעילות.
ד. תוכנית משולבת עם הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה למענה אזורי דיפרנציאלי ('מצפן' / רמזור).

ניצנים ראשונים למענה הממוקד אשר יאפיין את גישת ה-'מצפן' אפשר לראות היום בירכא - עם שילוב זרועות יוצא דופן של כל הגורמים בדגש על רשות מקומית, תגבור מאסיבי של מערך הבדיקות (כולל דרייב אין ייעודי), ועדכון הנחיות בזמן אמת.
אבל כאמור, זה רק חלק מהמערך הכולל. אין די במיקוד בערים אדומות

9.עמדתי לכן- כל עוד העומס במערכת הבריאות נסבל, וכל עוד לא הובהר שהמערכים הלאומים עובדים ומתפקדים כמקווה – אין מקום לשקול הגבלות מכבידות להורדה מהירה של התחלואה.
רק כאשר נדע שאנחנו מוכנים, יהיה מקום לשקול הכרעות מורכבות מסוג זה. עד אז – הסיכון גדול מדי, שלא נצא קרחים מכאן ומכאן.

10.לכן - 2 תרחישים סבירים:
א. היציבות נשמרת מס' שבועות נוספים. המערכים הלאומיים נבנים ומוכיחים יכולת להגביל התחלואה, אולם קצב הירידה איטי מאד ושברירי.
אז תדרש בחירה בין המשך ירידה איטית בתחלואה ('דשדוש'), לבין הגבלות מכבידות למס' שבועות (בחגים?) ואחריהם פתיחה מאסיבית של המשק.

ב. האופטימי- מגמת ירידה בתחלואה, המתגברת ככל שמערך הקטיעה משתדרג וככל שהמענה בערים האדומות והכתומות משתפר. עם הירידה בתחלואה, משתפרת יעילות מערך הקטיעה, ומתאפשרות הקלות נרחבות נוספות ברוב הערים.

בתרחיש המצער והפחות צפוי בו התחלואה הקשה מזנקת- אין מורכבות, ומגבלות קשות הן הכרח.

יהא התרחיש המתממש אשר יהא (בשלב זה רוב התחזיות מכוונות להמשך יציבות), בניגוד לתקופות עבר מתקדמת בשבועות אלה נמרצות הקמת המערכים הלאומיים שיאפשרו (נקווה) שליטה בתחלואה תוך שיגרה 'נורמלית' של פעילות יומיומית- כולל תרבות/תפילה, שמים פתוחים, ומסחר
נקווה שהפעם נראה מימוש נחוש ואפקטיבי