נתוני התחלואה האחרונים מראים עליה ארצית, מפושטת, בעייתית, בכל המגזרים.
[חלק מהעליה הדרמטית השבוע מיוחס לריבוי הבדיקות באוכלוסיה החרדית, כחלק מהמענה להתפרצות וסקר הישיבות. זה דווקא תהליך מבורך של גילוי תחלואה. חתך גילאים זה לא יתבטא בעליה דרמטית בזרם החולים הקשים בטווח הקרוב]
כמו הצפרדע ש׳התרגלה׳ לאט למים רותחים, אנחנו חיים ׳בשלום׳ עם מצב בו 10-20% מהתמותה היומית בישראל עקב קורונה. נפרדים מ-100 איש בשבוע, חלקם צעירים ויחסית בריאים, כולם ברי מניעה.
נורא.
אבל אף קבוצה לא רוצה לוותר על הפעילות שיקרה לה
נדמה לעיתים שלמדינת ישראל יש 2 מצבי הפעלה: ׳הסורים על הגדרות׳ או ׳איש איש לביתו׳.
כשהאיום בעין- כולם מתכנסים סביב הדגל, חותרים יחד לטוב המשותף, אלטרואיזם עד לנצחון.
אחרת- אף אחד לא רוצה לצאת פראייר. כלכלה התנהגותית קלאסית, Nash equilibrium קהילתי בו נגררים לבחירה הרעה לכולם.
העליה היא בכל הארץ.
פחות מ-20% מהאוכלוסיה גרה בישוב ירוק.
המסעדות בערב דחוסות בצעירים ללא מסיכות. ההתנהלות בחתונות שערוריתית. בכל המגזרים.
הישובים בהם גרה כמחצית האוכלוסיה צבועים אדום/כתום.
עושים הכל לעזור לישובים אדומים להתמודד.
וקשה מאד, בפרט בישוב צפוף.
השאלה שאני שומע יומיום: אז למה לא סגר וזהו? למה מחכים עם זה? למה לא ׳לגמור עם זה כבר׳?
הרי זו האופציה הקלה פוליטית, פשוטה לאכיפה, ולכאורה- מאד הגיונית. ניתן ׳זבנג׳ אחד ׳כמו שצריך׳ לקורונה, נקטין את התחלואה צ׳יק-צ׳ק מ-3000 ל-100, ואז ננהל משק פתוח לרווחה עם מרווח ביטחון לחורף?
אז-
אין ׳סגר לייט׳. סגר קצר גרוע מהיעדרו.
סגר קצר (10 ימים) יכניס את החולים לסבב של הדבקות משפחתיות. אולי אף יגביר תחלואה- ראו את היקפי התחלואה בקפסולות בישיבות, 2-3 שבועות מרגע כניסתם ל-׳סגר קבוצתי׳.
ואז- נשחרר את המדבקים מהסגר החוצה לחיי שגרה?
סגר קצר הוא הרע מכל העולמות.
גם ריסון ממושך לא מבטיח תוצאות מלאות.
תרחיש אפשרי:
נכנסים לריסון של מס׳ שב׳ בחגים, ללא סגר מלא, ואנשים רשאים להסתובב. התחלואה יורדת. אבל לאט.
כעבור 3 שב׳ יורדים רק ל-1,000~
ואז- עד מתי ממשיכים? חוזרים ל-׳רמזור׳ ומסתכנים שוב באיבוד שליטה?
ב-5 ביולי זינקנו +1000 תוך 10 ימים.
לכן לדעתי, ריסון הדוק ארצי מתחייב רק כאשר מתמלאים 3 תנאי ׳אין ברירה׳:
א. קירבה ׳בעין׳ לסף הספיקה של מערכת הבריאות.
אנחנו ׳הולכים על קו המצוק׳ כבר תקופה. אם התחלואה הקשה תעלה פתאומית, אנו בתוך מרווח הבלימה ולא נצליח לעצור בזמן. והחורף מתקרב.
אבל יש עוד 2 תנאים מצטברים לטעמי:
ב. יוכח בסבירות גבוהה שהמאמצים ׳ללא סגר׳ נכשלים ביצירת מגמה מספקת של ירידה בואכה אתגרי החורף.
עד רגע זה טרם הופעל מערך הרמזור+משל״טים+אכיפה מוגברת. אין לדעת אם די במגבלות הכלולות בו לייצר מגמת ירידה.
אבל יש סיכוי שגם לא נזכה לדעת- הוא אושר מאוחר, ויורגש רק עוד שבועיים.
אולי הפנמת חומרת המצב + אכיפה יעזרו ונראה שינוי
תנאי שלישי לריסון הדוק ארצי:
ג. מערכים לאומיים לאיתור חולים וקטיעת שרשראות הדבקה, ייבנו, ינוסו, ימדדו וימצאו מוכנים למניעת עליה מחודשת.
אז למה דוחים ׳ריסון הדוק׳ אם הוא נדמה (כמעט) בלתי נמנע?
זו 👆(תנאי ג׳) סיבה מספקת. כי כל יום שעובר מקרב אותנו ל- exit strategy סביר, ביציאה ממנו. כל יום מגדיל את הסיכוי לפגוש ביציאה מערך כשיר לאתגר.
אם התחלואה תעלה פתאומית (כעת או בחורף), מער׳ הבריאות תפסיק לשמור על שיעורי תמותת חולים (CFR) מהנמוכים בעולם, וכולנו נזדעק לעשות משהו. אבל אז- מאוחר. השפעת התיקון איטית והמחיר כבד.
1.אסור להגיע לחורף ללא ירידה משמעותית בתחלואה. אנחנו עמוק בתוך ׳מרווח הבלימה׳.
2. השפעות הרמזור ימדדו לראשונה סביב ראה״ש. אם לא נראה מגמת ירידה משמעותית, סביר שידרשו מגבלות כואבות, בכל המגזרים והערים, כדי לגדר סיכונים.
הסיכוי לתרחיש זה נראה גדול אך עדין תלוי בכולנו
נקווה שכלל המערכים שיושלמו עד אז יספקו כדי לשמור התחלואה נמוכה בעת פתיחה מחודשת של המשק.
ואם כולנו, כציבור וכפרטים, נשנה התנהלות, אולי נצליח לחשב מסלול מחדש.