Thread by @Boaz_Cohen

התגלחתי למשעי, שתיתי תה והֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם הַמִצְוָה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת האלבום "חתונה לבנה".
הבהרה חשובה למודאגים: שלום חנוך בריא ושלם.

https://twitter.com/Boaz_Cohen/status/1332255280718098432

>השיר הראשון מתוך "חתונה לבנה" יצא שנה וחצי(!) לפני האלבום. במאי 1980 הגיע לרדיו "שחרר אותי". יואב קוטנר שידר אותו, אבל כמעט רק הוא.
רוגל אלפר (ביקורת מצ"ב) 30 שנה אחר-כך טען שמדובר ב"אלבום מתון יחסית, מלודי וקליט" - אבל אלפר הוא לא קהל ישראלי ממוצע שברובו המכריע מתעב דיסטורשן>

>בחירת הסינגלים מהתקליט היתה לא טובה, בלשון המעטה. "שחרר אותי" (מאי 1980) ו"תאונה" (אוקטובר 1981) לא היו מהזן המתחבב. עיצוב קשוח. שחור. לבן. בלי צילום. וגם השירים עצמם בישרו על שלום חנוך אחר לגמרי מזה של "אדם בתוך עצמו" הנוגה (1977) או "תפסתי ראש על הבר" (1978) ההומוריסטי>

>התקליט יצא רשמית ב-22 באוקטובר 1981. לרדיו (לפי הרישום בכרטיסיית קול ישראל) הוא הגיע ב-1 בנובמבר 1981. זה תפס אותי בדיוק בגיוס לצה"ל, יושב בגשם במגרש המסדרים עם פאקינג טרנזיסטור זול ומחכה בין הפינויים לשירים המחושמלים החדשים של שלום חנוך. אי אפשר לתאר את הריגוש...>

>קשה להסביר, לפעמים, כמה שונה, אחר ומוזר זה היה לקבל את שלום חנוך עם גיטרה חשמלית, חליפה לבנה, קול חרוך, שירה זועקת, דוחקת, לוחצת. חופשה ראשונה מהטירונות, יום שישי ב-13:55 יורד במרכז המסחרי בקיראון ובריצה פסיכית נכנס לחנות "נתי תקליטים" הצלחתי תוך 30 שניות לקנות את חתונה לבנה

>אתם מכירים את האלבום. הוא נפתח עם "הדרכים הידועות" (או בשמו הקיבוצניקי: "שער הברזל נפתח"). יש שם הכל. ליריות. זעם. פזמון מתפוצץ. כמי שהיה מכור ללהקת תמוז ול"אהבה שקטה" תמיד תהיתי מדוע שלום חנוך לא הולך עוד קצת בדרך הזאת. אז הנה, קיבלתי. ב-1981, עם מדים, על השטיח בחדר הקטן, עפתי>

>אבל כבר בהאזנה הראשונה ההיא, לצד ההתרגשות העזה (הייתי מגדולי המעריצים של שלום חנוך בישראל, ראיתי עשרות רבות של הופעות שלו בכל חור בישראל) התגנבה ללב תחושה טורדנית. לא יכולתי להסביר אותה באותו סוף שבוע. גם לא חודש אחר-כך. הייתי צריך להאזין לתקליט וללמוד אותו היטב>

>שובצתי לחיל האויר. יצאתי כל יום הביתה, ולכן יכולתי לראות הופעות. אז התחלתי לעקוב אחרי הופעות של "חתונה לבנה". בהופעה הנפלאה בקולנוע "הדר" בגבעתיים הבנתי בדיוק, סוף סוף, מה לא פתור לי בתקליט: הסאונד. העומק. בהופעה זה פשוט נשמע נהדר. בתקליט לא. >

>אולי בפעם הראשונה בחיי הבנתי את הפער שבין שירים גדולים לבין הפקה רעה, ומה זו בכלל "הפקה מוזיקלית". אהבתי רעש יפה, מלד זפלין ובלאק סאבאת ועד הקלאש, אבל "חתונה לבנה", התקליט, לא נשמע ככה. אחרי ההופעות, במערכת סטריאו טובה הוא אפילו נשמע פתאום כמו טעות גדולה>

>הראשון להודות בזה היה, במפתיע, לואי להב. מי שעבד עם ספרינגטין והוציא מתחת לידיו את יצירת המופת של תמוז "סוף עונת התפוזים".
לואי להב: "במקום להבין שהשירים נהדרים ואין מה לעשות חוץ מלצבוע את החומר ולהוציא את הגדולה של שלום חנוך החוצה, אמרנו עכשיו נעשה עם זה משהו שלא נעשה קודם".>

>בריאיון ליואב קוטנר ב-1983 אמר לואי להב: "נכנס ירוסלב לתמונה והוא לא האמין שהחומר טוב, הוא לא הבין את המילים ולא קלט את הענין המוזיקלי והחליט לעשות משהו טוב לפי דעתו, כמו שעושים בחוץ לארץ, ואז בגלל יותר מדי רצון לשפר, כל העסק התחיל להיסחף ולא הצלחנו לעצור את העגלה המתדרדרת>

>המיקסים בארץ היו לא טובים. שלום, ירוסלב ולואי נסעו לחו"ל לעשות מיקסים בלונדון. אבל זה רק החמיר את התוצאות הסופיות. לואי להב: "זה לא רק ענין של עיבוד או מיקס. זה ענין של ויברציות גרועות. הכל התמלא בויברציות רעות. כולם שנאו את כולם ואתה שומע את זה בתוצאה. זה לא רוק. זה תאונה". >

>בביתו בהרצליה לואי להב (בתמונה עם ספרינגסטין, 1975) עיניים, אומר לי: "החלום הגדול שלי היה לעשות מיקסים חדשים לגמרי לאלבום ולהוציא אותו מחדש. שיישמע כמו "בורן טו ראן" של ברוס... אבל בחברה איבדו את המאסטרים. הסלילים המקוריים נעלמו. נשארנו עם שירים מדהימים שנשמעים נורא">

>גיל דור, הגיטריסט האדיר שניגן באלבום, אומר: "הכל בתקליט נשמע לחוץ, דוחף, כמו אוכל שהשארת יותר מדי זמן על הכיריים והוא נשרף לך. בהופעות תיקנו את זה, ההופעות נשמעו נהדר. כל השירים היו פי אלף יותר טובים בלייב. התקליט יצא לא טוב, אבל זה בנה את שלום חנוך כמשיח-רוקנרול ישראלי">

>זה היה מופע רוק שלא היה כדוגמתו. אורלי קפח, מירי מור ודפנה ארמוני - שלוש זמרות רקע, גיל דור (שניגן, לפי האגדה, במפרט עשוי אבן בגיטרה חשמלית), וצמד טנגו - מיקי שביב (בס) וז'אן-פול זימבריס (תופים) - כחטיבת קצב הולמת, עם ירוסלב יעקובוביץ' בליריקון, מפוחית וסקוסופון. מופע מדהים>

>ה-להיט הגדול של האלבום הוא השיר שחותם את "חתונה לבנה", שיר דרך. הניצול הנפלא מתוך 12 שירים ו-46 דקות של תקליט פורץ-דרך. שלום חנוך: "בעולם מושלם היינו מניחים לחומר שהקלטנו אז, וחוזרים לאולפן רק אחרי חצי שנה לעשות את המיקסים בראש צלול ואזניים טריות. אבל אנחנו לא חיים בעולם מושלם">

>ביום הולדתי ה-18, ה-20 בדצמבר 1981, התפרסמה ביקורת של יואב קוטנר על "חתונה לבנה". קוטנר העדיף לכתוב על המופע, ולא על התקליט - והיום אני מבין לגמרי מדוע...>

המופע המיתולוגי בקולנוע הדר בגבעתיים יצא ב-20 עותקים בלבד(!), הפך לפריט אספנים מטורף וזאת הזדמנות לומר תודה רבה מעומק הלב לערן דינר המקסים, שזיכה אותי - מעריץ אובססיבי של שלום חנוך - בעותק מהאלבום הכפול והמאוד נדיר הזה שהוקלט באופן עצמאי וחלוצי.>
@erandinar

>ניב הדס כתב פעם בוואלה! שהוא מעדיף את פורטיס על שלום חנוך. רק ש"חתונה לבנה", על כל פגמיו, הניח פיגומים רציניים לפאזת הרוק המפוארת שזכינו לה, לשבע השנים הטובות של 1995-1988 ... בלי התעוזה של שלום חנוך ושבירת כל המחסומים הישנים, אולי לא היינו זוכים לפורטיסחרוף.>

>"כששלום גמר לכתוב את השירים", אומר לואי להב, "והם היו מוקלטים על קסטה, רק גיטרה ושירה, אני חשבתי שזה הדבר הכי טוב שנעשה אי-פעם בארץ, גם בהשוואה לעולם אלה היו שירים נהדרים. 'תמונת מצב', 'שיר דרך', 'הדרכים הידועות'. 'הו את'. אי אפשר להאמין כמה טובים הם נשמעו"...>

>והדברים של לואי להב מובילים אותי בהכרח לפנטזיה הישנה על שלום חנוך שעושה את ה'נברסקה' שלו, הוא וגיטרה, שר קרוב לאוזן:
"נוסע אלייך אישה יפה
והרוח מצליפה בפנים
הכל כבר מחכה לגשם
ואני עייפתי מלרוץ
בא הביתה עוד מעט
הרי לא תעזבי אותי בחוץ".

=
סוף.