האם העין שלנו כבר לא מבחינה בין זוהר אופנתי לדיכוי נשי?
מגזין האופנה האמריקאי V חושף את לוח השנה החדש שלו שנוצר בשיתוף פעולה עם קו ההלבשה התחתונה של המותג אמפוריו ארמאני ושורה ארוכה של כוכבות כמו בלה חדיד, ולנטינה סמפיו ואחרות.
דוגמנית העל אירינה שייק, נערת חודש פברואר, צולמה
על ידי הצלם רואן פפייר כשהיא נראית כנועה, כורעת בגבה אל המצלמה לבושה חזייה ותחתוני תחרה שחורים. ידיה משוכלות מאחורי הגב במראה שיכול להתפרש כידיים אזוקות. ראשה הנשמט לאחור והמבט המתחנן בעיניה מוסיפים לתצלום אווירה מתוחה של יחסי שולט-נשלטת שכביכול מתקיימים בין הצלם לדוגמנית.
באופן
מפתיע ומטריד, על אף שהתמונה פורסמה ברשתות החברתיות לאחרונה היא לא עוררה ביקורת משמעותית אצל מיליוני העוקבים של שייק ושל המגזין עצמו, כאילו הצילומים הללו הפכו חלק מהדרך בה אנו צורכות דימויי אופנה.
רק לא מזמן תמונות כאלה היו מעוררות ביקורת עזה, והיום- דממה.
דוגמא בולטת היא
הקמפיין של דולצ'ה וגבאנה מ2007, בו קבוצה של דוגמנים גברים מפעילים כוח על דוגמנית השוכבת לבדה על הרצפה, בסצנה שעוררה אסוציאציות איומות של אונס קבוצתי.
מבוסס על כתבת אופנה של איתי יעקב באקסנט.
תמונות מתוך הכתבה.
@xnet_fashion
״סלימאן מסארווה בן 25, אמו מנהלת בית ספר ״אלמוסתקבל״ יעני העתיד בערבית ואביו ראש המועצה לשעבר של כפר קרע במשולש. סלימאן נרצח ביריות כשהוא יושב בתוך הרכב שלו.
ברור לי ממעט פרטים, שהוא גדל בבית טוב וקיבל חינוך מעולה.
לא מצליחה להבין את הטוויסט בעלילה,
לא מצליחה להבין מה קרה שם שמגיע לו להירצח.
אלף שאלות מטרידות אותי מאז ששמעתי את הידיעה.
מי עומד מאחורי מסע הרציחות בתוך החברה הערבית?
זה השוק האפור? רקע רומנטי? כנופיות מסוכנות שמשליטות טרור בתוך החברה הערבית? סתם סכסוך? מדיניות מכוונת של ישראל לפרק את החברה הערבית מבפנים, בזה
שלא באמת אוכפת את העבריינים עם נשק בלתי חוקי או חוקי? מה זה זה לאלף עזאזל?
רק בשנה האחרונה נכנס השכול ליותר ממאה בית אם ואב בחברה הערבית. תכפילו את הנפגעות והנפגעים כתוצאה משרשרת האלימות.
איזה חברה תצמח להיות תוך כדי ואחרי זה?
אני כתבתי את זה כמה פעמים ואני חוזרת על זה שוב.
פריס הילטון הוציאה דוקו חדש בשיתוף עם יוטיוב לפני שבוע, והוא מציג את הדמות הנשית וה"שטחית" הזו שהיוותה מודל לחיקוי לבנות צעירות במשך שנים באור חדש לגמרי.
***ספויילר***
בסרט חושפת הילטון מסכת התעללויות בצעירותה מצד מי שקראו לעצמם אנשי חינוך ומשמעת בפנימייה אליה נשלחה ע"י הוריה.
הוריה תפסו אותה כנערה פרועה מדי שלא עומדת בסטנדרט החברתי של יורשת לבית משפחת הילטון האצילית והמסורתית. בפנימייה בעיר פרובו השכוחה שבמדינת יוטה היו מפשיטים נערות כדרך ענישה של אנשי הצוות (גברים ברובם), נותנים להן תרופות לא חוקיות לערפול חושים, נוטשים אותן בצינוק מבודד למשך 20 שעות
כעונש ולא חוסכים באלימות פיזית ומינית וזאת בלא ידיעת ההורים. והכל בשם החינוך ומישטור הנערות האבודות.
מטרת הסרט הינה לשפוך אור על קיומם של מוסדות חינוך וגופים לא מפוקחים כאלו בארצות הברית, ובעולם כולו. הסרט מסתיים בפגישת מחזור של נשים פליטות בית הספר אשר מספרות את סיפורן האישי
לקידום הסרט אנולה הולמס, המספר על אחותו של שרלוק הולמס הבלש המפורסם, נטפליקס הציבו ברחבי בריטניה לצד פסלים של גברים מפורסמים כמו צ'רלס דיקנס, המשורר תומס הארדי, מוצרט וכו' פסלים של אחיותיהם עם מידע אודותן.
פרנסס דיקנס היתה פסנתרנית וזמרת מוכשרת שלמדה באקדמיה המלכותית למוזיקה בהדרכת תלמידו לשעבר של בטהובן.
פרנסס הייתה כל כך מחוננת, שמשפחת דיקנס העדיפה את החינוך שלה על פני צ'ארלס מכיוון שהם יכלו להרשות לעצמם דמי לימודים רק לילד.ה אחת.
אחותו של המשורר תומאס הארדי, מרי, למדה באוניברסיטה ועבדה מספר שנים כמורה לפני שמונתה כמנהלת בית הספר של כפר פידלינטון. זה היה הישג משמעותי עבור כל אישה באותה תקופה, והיא זכתה לכבוד רב.
שקד כותבת:
פייר, היו לי ספקות. לקבל את תלמידי התיכון שלנו עם מסרים לא פשוטים
על מקרה האונס (עדיין לכאורה?!) באילת, לא היתה החלטה פשוטה.
כדאי "להכתים" את ההתרגשות של היום הראשון ללימודים עם מסרים קשים, נוקבים ולא מתפשרים??
כן. זה נכון ואפילו מאוד. אז הבוקר נפתח עם ההתרגשות הקבועה
של ה-1 בספטמבר, קשת בלונים קיבלה אותנו, התלמידים והמורים. כמעט כולם לבושים בלבן (לא תיאמנו). מתחילים את השנה המוזרה הזו וחוזרים לקצת שגרה. ולצד זה, במרכז בית הספר, חיכו גם הכרזות. מרגישות קצת כמו אגרוף בבטן, קשות לעיכול, מתוזמנות באופן מערער, לא צפויות. בדיוק כמו שהרגשתי
(ומאמינה שכולנו) כששמעתי בחדשות את הידיעה על מקרה האונס (לכאורה) באילת. אני מאמינה בכל ליבי שחינוך הוא, הוא, הוא הפתרון לכל בעיה חברתית. לאלימות במדינה, לתאונות הדרכים, לניקיון ושמירה על הטבע שלנו וגם לתרבות המינית בארץ. אני מאמינה שחלק מתפקיד החינוך (בכל גיל) הוא גם לחנך למיניות
אני רוצה לדבר על עשרות גברים שעומדים בתור כדי לאנוס נערה בת 16. בואו נדבר עליהם. איך זה יכול להיות שאתה מוצא את עצמך אחד מ-30 גברים שאונסים נערה בת 16. איך זה נראה למישהו שם הגיוני, שעשרות גברים עומדים בתור, כדי "לקיים יחסי מין" (לפי כותרת אחרת שראיתי) עם נערה בת 16.
באיזה עולם אנחנו חיות, שבו הסיטואציה הזאת בכלל הגיונית. שבו אף אחד מהם לא קם ועצר את זה. איך זה שאף אחד לא סרב לקחת חלק באונס הקבוצתי הזה. שאף אחד לא קרא למשטרה. שאף אחד לא לקח אותה משם. 30 גברים. #לא_כל_הגברים, כמובן, אבל לפחות 30 מהם (רק בחדר הזה באילת).
באיזה עולם הגברים האלו גדלו..? בכמה פורנו הם צפו? איך זה נראה להם הגיוני בכלל, שנערה בת 16 תסכים ש-30 גברים יעברו בתוכה, כאילו שהיא רכוש ציבורי? ואם זה לא נראה להם הגיוני, אז איך אף אחד שם לא עצר את זה? אפילו לא אחד..?
למה אנחנו כותבות על האסי בפוליטיקלי קוראת/ מאיה רומן
בקצרה, כי זה מאבק פמיניסטי.
בחפירה, כי בעיניי כל מאבק על פירוק היררכיות וחלוקה שווה של משאבים הוא פמיניסטי מיסודו. הפמיניזם שלי כולל בתוכו את הרצון לפרק את כל ההיררכיות באשר הן ולכן הוא גם רוצה לפרק היררכיות של גזע >
וגם של מעמדות כי יש גם נשים מזרחיות ויש גם נשים עניות ואף אחת מאיתנו לא חופשייה עד שכולנו לא חופשיות.
וכן, יש גם נשים קיבוצניקיות, כפי שהרבה מהעוקבות שלנו מעירות לנו בכעס. ואני אעמוד איתן בסולידריות מול יחסי הכוח שמשפיעים עליהן - מול אלימות מינית, מול אפליה בקבלה למקומות עבודה >
ועוד. אבל בשם התמיכה בהן לא אשתוק ולא אשתיק את החברות שלי שנאבקות במערכת שמיטיבה עם חלק מהנשים אך פוגעת בחלק אחר.
זה בדיוק כמו שהמחאה בבלפור פמיניסטית בעיניי, אפילו ששרה נתניהו מתגוררת שם. זה בדיוק כמו שהמחאה הגד הכיבוש פמיניסטית בעיניי, אפילו שיש נשים בצה״ל.