Thread by @AvishayBSG

מה היה כל כך נורא במשבר החוקתי של אפריל 2021? שרשור.

השבוע נתניהו והליכוד ניסו למנות שר משפטים משורות הליכוד ונכשלו. בג"ץ הקפיא את המהלך ונתניהו נסוג. חלק מהפרשנים (@Nadav_Eyal) השוו את המהלך לניסיון ההפיכה של ה-6.1 בארה"ב. אחרים, כמו הפרשנית הפוליטית של ערוץ 20 פחות התרגשו ->

לאחר מעשה, גם אנשים שבד"כ נוטים להזדהות עם נדב, הרגישו שאמירות של אנשים כמוהו או כמו @BarakRavid על סכנה מהותית לדמוקרטיה היו מוגזמות. אני לא חושב שזו הייתה הגזמה, אבל אני גם מבין שאולי לא ברור מה מרגש כל כך בדיון על סעיף 43ד לחוק יסוד הממשלה (תיקון מס' 8) תש"ף. לכן אנסה להסביר->

הנחת היסוד שלי בהסבר הזה היא שמוסדות, בפרט מוסדות דמוקרטיים, תלויים באמונה ובציפייה שלנו שאנשים יצייתו להם. אם רובנו לא נציית לחוק, אפשר יהיה לאכוף אותו נגדנו כולל בכוח. אם מי שבידיו כוח האכיפה לא מציית, הבעיה חמורה הרבה יותר. בעלי הכוח צריכים לרצות לציית לחוק. ->

אחד המובנים שבהם הם מצייתים לחוק הוא המנעות מלהביא אותו לנקודות משבר שבהן לא ברור האם החלטות שהתקבלו הן בסמכות או שלא. זה מה שקרה השבוע. והיינו קרובים משנדמה לכך שהמשבר החוקתי ישבור לנו את המערכת הדמוקרטית. אני אריץ את משחק השח הזה כמה צעדים כדי להמחיש את הנקודה->

לפי חוק היסוד ששונה כדי להקים את ממשלת הכלאיים הנוכחית, הסמכות להצעת מועמדת לשרת משפטים בידי בני גנץ. בדיעבד עו"ד של נתניהו טען שהחוק לא תקף על ממשלת חילופין, אבל זו פרשנות דחוקה. נתניהו לא הניח שום בסיס כדי שנאמין שהייתה לו מראש תיאוריה חוקית מאחורי המהלך שלו. ->

הבעיה היא שהחוק הזה לא מגובה באצבעות בממשלה כי לכחול לבן אין מספיק כאלה. ולכן נתניהו, שלא אישר תקנון ממשלה, ופרק אותה כדי לחמוק מהרוטציה הצליח בגיבוי השרים הנאמנים לו לאשר מינוי של שר משפטים (אקוניס) בניגוד לחוק. את היועמ"ש שניסה להגיד את זה הוא השתיק. ->

ח"כים ושרים בליכוד ברכו את אקוניס על המינוי, ונתניהו התעקש שהוא חוקי ותקף ושלשום הלכנו לישון כשבג"ץ הקפיא את המינוי בקביעה שההצבעה לא תקפה, ונתניהו עוד לא הגיב. לשמחתנו, הוא נסוג, אבל החשש של רבים מאיתנו היה שהוא לא יסוג. בשנים האחרונות נתניהו הדגים שוב ושוב שאין נורמה שלא יפר->

רק תזכרו שלפני שנה יו"ר הכנסת הנוכחי קרא לקודמו בתפקיד שלא לכבד פסיקה של בג"ץ בנושא קיום הצבעה להחלפתו. מכאן מתחיל התרחיש שממנו חששנו. (סליחה על ההקדמה הארוכה) ->

בואו נדמיין לרגע שנתניהו קם ברביעי בבוקר ובמקום להגיד "נכנע" אומר "אקוניס שר המשפטים על אפכם ועל חמתכם". בג"ץ את שלו כבר אמר. המשטרה לא תעשה כלום ומשמר בתי המשפט לא יעצור אותו על בזיון בית משפט. אקוניס יגיע למשרד המשפטים וגם אם יתעלמו ממנו שם, הוא יביא איתו אנשים וינסה לעבוד. ->

גנץ ינסה לפטר אותו מכוח סעיף 43ד' שהזכרנו, אבל גם מזה תתעלם הממשלה. לישראל יהיה שר משפטים שחצי מערכת מכירה בו וחצי לא. הכוח השלטוני, הריבונות של העם, של הכנסת ושל הממשלה תשבר בלי נתיב לאיחוי. עובדות ציבור יצטרכו להחליט למי הן מצייתות ולפרש בעצמן את החוק. ->

אם מצליח, והצבא לא נאמן לנתניהו אישית, אפילו אם נתניהו היה רוצה להתנגד לחילופי שלטון, הם יקרו. אבל נניח שגוש השינוי לא מקים ממשלה. אנחנו נכנסים למערכת בחירות נוספות כשהממשלה חצויה, ועל הפרק מינויים ממינויים שונים, כולל ליועמש. האם המינויים האלה תקפים כשאקוניס מציע אותם? ->

אין דרך לדעת והמנגנונים הסטנדרטיים שדרכם היינו מכריעים סוגיות כאלה איבדו את הכוח שלהם. כי כמו שאמרתי פעם מזמן בשרשור הזה, הכוח שלהם הוא בחלקו הגדול בדמיון שלנו שלא יכול להעלות על הדעת שום אפשרות מלבד לכבד אותם. מרגע שהאופציה לא לכבד נפתחת, נתנה רשות למשחית להשחית->

מה שמביא אותנו לשלב האחרון של העניין. במצב הזה שבו הכרעות פוליטיות לא מכובדות על ידי שני הצדדים, פוליטיקה מאבדת את הכוח שלה. מתחת לפוליטיקה תמיד מסתתרת האפשרות לאלימות, ואלימות היא אסון גדול. ->

עכשיו אם לא היה לנו חשש מבוסס שנתניהו יפר כל נורמה בדרכו, כל זה היה אלרמיזם צרוף. אבל יש לנו חשש מבוסס כזה. בסופו של דבר נתניהו נסוג. הוא לא הסלים את המשבר החוקתי. המחאה החריפה, כולל מצד גורמי ימין, אולי תרמה ואולי לא, אבל בבקשה אל תגידו למי שצעק שזה לא היה ביג דיל.