Thread by @considerthefish

בכל התקופה שחיפשתי עבודה, התכנון תמיד היה למצוא עבודה ואז לקחת שבוע הפסקה ולבנות בחצר של ההורים שלי את הבית על העץ שהבטחתי לאחיינים.

במקום זה, מילואים :(

יושב פה בתדריך של הקמב"צ על סוגי הפס"דים בגזרה, וכבד לי בלב.
לא רוצה לעשות יותר מילואים.
לא רוצה שום קשר לצה"ל.

בשנה הבאה אמורים להצטרף למחלקה 10 חבר'ה צעירים. אולי זה זמן טוב לפרוש

הוא ככה כבר שעה

מילואים בי לייק

הבחור שלידי פה באימון חובשים נראה בול כמו דוויט מ The Office, והמדריכה נראית בול כמו קתרינה מבורגן

ירי לאחר מאמץ ביבי תתפט-

כעת בחדר: דיון סוער אם בנות מעדיפות קוביות או כרס חמודה. כצפוי, הצעירים בעד קוביות, הוותיקים סוברים שבנות אוהבות כרס קטנה שאפשר להניח עליה את הראש.
(אני במקום טוב באמצע הם מבחינת הגיל והן מבחינת מצב הבטן שלי).
ליידיז תעזרו:

נראה שכולם חוץ ממני עדיין מתעניינים בספורט

https://twitter.com/considerthefish/status/1407620097334710274?s=19

אחחחח חטמ"ר שומרון, לא התגעגעתי אליך

בכלל, השומרון. אזור מקולל

למרות שהיו רגעים יפים. אני זוכר אותנו יושבים בפלוגה, מכינים קפה על הפינג'אן העצום של היחידה, ויקיר מנגן את Irreplaceable ומראה לי שיש יופי בשירים של ביונסה, שעד אז תפסתי כפופ נחות

אתמול עשיתי מלא שכיבות שמיכה ועכשיו אני תפוס ממש No good deed goes unpunished

שלוש שעות על ווסט, קרמי, נשק וקסדה, לעומד במקום כמעט בלי לזוז. כל זה כדי לשמור על טרמפיאדה של מתנחלים.
לא כיף

עכשיו שאני חושב על זה, הקו הקודם לפני 3 שנים בשבי שומרון (גזרה שכנה לאיפה שאני עכשיו. במילואים תופסים קו כל 3 שנים) היה התקופה שבה נכנסתי ממש לטוויטר.

https://twitter.com/considerthefish/status/960774707904688128?s=19

עוד לא למדתי לשרשר אז הציוצים מהתקופה ההיא מפוזרים, אבל עברתי אז לראשונה את ה 100 עוקבים ולראשונה זה התחיל להרגיש שאני מצייץ ומישהו מקשיב (עד אז זה הרגיש שאני נואם לאולם ריק)

https://twitter.com/considerthefish/status/962759898416271360?s=19

לא חושב שמישהו מהאנשים שעקבו אחריי אז עדיין עוקב, וזה הגיוני כי לא צייצתי אז על הנושאים עליהם שאני מצייץ היום

עבדתי אז כעורך דין באדם טבע ודין, היה לנו רק את יותם וגרנו בדירה הקודמת בפלורנטין. זה מרגיש כל כך רחוק

מוזר לי שהיום אני קם בבוקר, מצייץ איזו שטות וקרוב ל 3000 אנשים קוראים את זה

לפני הרבה שנים כשפתחתי את הפייס שלי לעוקבים, נועה צחקה עלי "מה ,הסתכלת על העמוד שלך ואמרת לעצמך "כן, עוד אנשים צריכים להיות חשופים לזה" "

זה מילקי. גיא מהמפל"ג הביא אותו מהבית והוא מוסיף למידות לקו הזה

*חמידות פיזדייץ

אותו דבר רק חםםםם

https://twitter.com/considerthefish/status/1408143478094245893?s=19

אבל לקראת הסוף זוג תימני מבוגר מאיתמר עצרו ונתנו לנו בקבוק מיץ אפרסקים קפוא-ברד אז אני ימני עכשיו

השמירות קשוחות. זו לא עמדה במוצב מול לבנון שכולם לא קורה ואתה יכול להעביר את הזמן עם ספר. אלה עמדות שמצריכות עירנות. אסור לעלות עם טלפון. אנחנו שני אנשים אבל רחוקים אז קשה לדבר.
בגדול צריך לעמוד במקום על ציוד מלא ולהיות עירניים במשך 3 שעות

הדרך שלי להתמודד עם זה זה מוזיקה. כבר כמה שנים שאני לא שומע הרבה מוזיקה (אני עם אוזניות כל הזמן, אבל עם אודיובוק/פודקסט). אבל כשצריך להעביר את הזמן אני פשוט שר לעצמי.

עברתי על כל הרפרטואר האירי שלי, אבל כמה פעם בנאדם יכול לשיר את Johnny Maceldoo לפני שהוא מתחרפן

הג'וקר זה שירים עם מנגינה מהסוג שנדבק לראש ואתה יכול לזמזם אותה ובלי לשים לב חלפה חצי שעה.
השיר הזה העביר לי חצי מהשמירה

עוד שיר שהיה לי כיף להיזכר בו

לפני כמה שנים נועה ואני ראינו את מארק קוזלק מבצע את זה בבארבי וזה היה אחד הרגעים המוזיקליים היפים בחיי

לא היה לי כוח לחכות לטרמפ עם שאר החבר'ה מחדר האוכל (בגדול האוכל דוחה) אז הלכתי ברגל בחזרה לפלוגה, וניצלתי את זה כדי להסתובב קצת בבסיס, שאותו אני זוכר במעורפל מהסדיר.

הבסיס שאנחנו נמצאים בו, חטמ"ר שומרון, בנוי על חורבות של כפר פלסטיני מ 48, ופה ושם פזורים בו במבנים ישנים ומסגד, וזו תחושה לא נעימה

גדלתי בקטמון הישנה בירושלים שמלאה בתים יפים של פלסטינים מלפני 48 (גרתי באחד כזה עד גיל 3) ובתים כאלה תמיד גורמים לי לתהות מי האנשים שבנו אותם וגרו בהם, ולהרגיש כמו מישהו שפלש לבית של אנשים זרים.

התחושה הזו התחזקה כשנתקלתי בבגרותי בספרים של דוד קרויאנקר שתמיד את המבנים הישנים, ובקטעים מתוך היומנים של חליל אל סכאכיני, מחנך ואיש רוח פלסטיני, שבהם הוא תיאר את תהליך הבניה של הבית ברחוב חזקיהו המלך, בית שאני מכיר היטב.

אולי זו הסיבה שאני מעדיף את תל אביב. שום בית פה לא נבנה על ידי מישהו שגר היום במחנה פליטים.

משום מה הבסיס מלא באנפות לבנות, ובאיזשהו שלב חתכתי דרך חורשה קטנה והבהלתי אוח גדול. איזו ציפור יפהפיה.

ארוחת ערב שבת זה זמן טוב למור"קים של הוותיקים. עכשיו גיא מהמפל"ג מספר על איך הודיעו להם על אסון המסוקים ועל התחבולות שהוא הפעיל כדי להשיג ציוד במקום מה שמשקף באסון ("כשהתגייסתי, לא היו נופלים ליחידה. כשהשתחררתי, היו 29")

עכשיו סיפורי זוועה על פצועים שהוא טיפל בהם. ג'יזס, השירות שלי היה פיקניק לעומת מה כשהוא עבר

הסיפורים שלו מהבופור כל כך מחרידים שאני לא מבין איך הוא יצא משם שפוי

מצאתי פה גרזן ישן ואני מת לחזור הביתה ולשפץ אותו

שמתי לב לקטע חדש - מלא חבר'ה עם שעוני ריצה משוכללים של Garmin. לא מבין את זה

אתמול בעמדה פתאום שמענו בקשר את המילים שאתה הכי לא רוצה לשמוע: "אביר לילה ג'", שזה חדירה ליישוב.
אם שמעתם על ניסיון דקירה ביצהר, זה זה.
בכל מקרה המחבל נורה ע״י הרבש"צ של היישוב ופונה במצב קשה. מסתבר שהגדוד צריך לשלוח חבר'ה שישמרו עליו ומאחר ואני גם ככה אמור לצאת הערב, שולחים אותי

לביילינסון לשמור עליו לכמה שעות.
Definitely a first

אוקיי קוראים לו מוחמד. הוא בן 37, נשוי עם תינוק בן 9 חודשים.
הוא חטף שני כדורים, ברגל ובבטן. הוא בהכרה אבל קצת קשה לו לדבר ואני לא רוצה להציק לו יותר מדי

דברנו קצת. הוא ממש רזה. יש לו קול רך ועיניים טובות.
אחרי שקצת נפתחו שאלתי אותו "מוחמד אתה נראה בנאדם טוב. מה גרם לך לנסות להרוג יהודים?"
הוא חייך ואמר שהוא רצה להרוג. זה לא מסתדר לי. "רצית להרוג יהודים?"
רציתי שיהרוג אותי, הוא מסביר.

מה שנקרא suicide by cop.

סיפר שעשר שנים הוא עבד בישראל בבניין, אבל עם הקורונה הוא איבד את העבודה שלו ומאז ישב בבית. אין כסף, אין אוכל. אשתו עזבה אותו עם התינוק לחזרה למשפחה שלו. בנוסף לכל מישהו בכפר הפיץ עליו שמועה שהוא משהו שהוא מכנה "שטינגל" (לא הבנתי מה זה אבל זה מאוד שלילי) ומאז הוא מנודה בכפר

לא יוצא מהבית, רק לקנות סיגריות. רואים עליו שהוא לא אוכל טוב/מספיק

אוף זה כל כך מדכא. רואים עליו שהוא בנאדם טוב.

כמה מהר עברתי מלקרוא לו "המחבל" לקרוא לו בשם שלו

העבירו אותנו לחדר במחלקה אחרת. הרופא אישר לו לאכול אז אנחנו עכשיו אוכלים פיצה שהקצינה מהגדוד הביאה שותים קולה.
המשפחה שלו אפילו לא יודעים שהוא כאן. הוא אומר שהוא לא ממש מדבר איתם

השמוק שאמור להחליף אותי מאחר בשעה. את האוטובוס של 20:55 כבר פספסתי. הבא בעוד חצי שעה

מתבייש מ #פידתחבורה, אבל לא נסעתי באוטובוס שנים*

* כי אני גר בעיר אמיתית ומתנייד באופניים והיה לי המזל לעבוד בטווח רכיבה

זה משתנה ממחר. החברה החדשה יושבת בחולון :(