“את תמיד נראית כאילו אין בך כאב, או פחד. את תמיד נראית שלווה.”
היא מהנהנת. “לא נולדתי כך, אם זה מה שאתה שואל. השלווה נקנתה בהרבה משמעת עצמית, בריסון של יצרים ושל פחדים. משמעת עצמית אני יכולה ללמד אותך, למעשה אני חושבת שאתה כבר מתורגל בה במידה,
היא מהנהנת. “לא נולדתי כך, אם זה מה שאתה שואל. השלווה נקנתה בהרבה משמעת עצמית, בריסון של יצרים ושל פחדים. משמעת עצמית אני יכולה ללמד אותך, למעשה אני חושבת שאתה כבר מתורגל בה במידה,
אבל שלווה תצטרך לבוא ממך. אבל בשבועות האחרונים אני מפקפקת בשלווה שלי. אתה ערערת אותה עם מה שאמרת על… איך קראו למקום ההוא באפריקה?”
“קונגו.”
“קונגו,” היא חוזרת, “שם מוזר. ואז הגיע הדבר הזה למעבדה שלנו, ופחד שלא חוויתי שלושים שנה חזר אלי.
“קונגו.”
“קונגו,” היא חוזרת, “שם מוזר. ואז הגיע הדבר הזה למעבדה שלנו, ופחד שלא חוויתי שלושים שנה חזר אלי.
כמה שבועות אחר כך נזארס סיפר לי מה המטה שלו מיועד לעשות: להגן עליו מכלי נשק ממתכת, כשהוא פצוע ואנה הורגת את האויבים. שהבן שלי ואשתו צריכים לחיות כמו חיות בר שמריחות את הצייד! שאנה מפחדת להביא ילדים לעולם כי הם יגדלו יתומים!” היא מאגרפת את ידיה, מבחינה בכך, מחייכת רפות,
ומרפה אותן. “אז מה שווה השלווה שלי, אם היא בנויה על החומות והשלום של קבר טלמאכוס, מה היא שווה אם בזמן שאני מציירת נזארס צריך לחשוש לחייה של אנה ולחייו-שלו?”
#אלאאםתעמידםלפניךנפשך
#אלאאםתעמידםלפניךנפשך
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
