1
אני לא רואה בסגר והירידה הדרמטית בתחלואה בעקבותיו הצלחה
לטעמי סגר הוא הנחת ׳חסם עורקים׳.
הדימום עצר, אבל הבעיה לא נפתרה:
אם לא תוריד אותו-> נמק. חברתי, כלכלי, רפואי.
אם תוריד אותו ולא טיפלת בבעיה השורשית-> תחזור לדמם ודבר לא הושג.
ממחר הדימום חוזר. ולא נעשה די כדי למנוע אותו.
2
יציאה מהסגר- 1. לטעמי בתכנית היציאה המדורגת יש ליחס חשיבות מוגבלת לתקנות ולסייגים הספציפיים המנויים בהם, אשר בפועל מוגבלים ומתועלים על ידי מגבלות חוקיות, פוליטיקה, ואתגרים פרקטיים ותכנוניים של משרדי הממשלה.
החלק הקובע באמת הוא ההסבר הבהיר לציבור- איך מומלץ לנהוג ומה הרציונל.
הציבור שופט יומיום את ההמלצות, ואם הן בהירות, קוהרנטיות ולא-פוליטיות, רוב הציבור יענה להן. אחרת- שום תקנה, בוודאי במציאות האכיפה המוגבלת, לא תסייע.
במצ״ב מספר המלצות פרקטיות שאני מתכוון לאמץ ממחר, וממליץ לכל מי שמנסה לקיים אורח חיים שפוי ולהימנע מלהדבק:
3
לצערי העיסוק הציבורי והפוליטי ב-׳מה פותחים מתי׳ דוחה את דיון העומק, היותר מורכב ויותר חשוב, ב-׳איך פותחים׳.
למשל- להגיע מוכנים לפתיחת הגנים:
* בדיקות סקר לגננות- למה ברגע האחרון??
* פתרון למניעת גננות מתחלפות- למה לא במו״מ מראש על ימי ו׳?
*פתיחת גנים בערים אדומות? =פשרה כואבת.
4
מבט להמשך-
אני מאד מודאג מהאפשרות שהפשרות הפרקטיות והפוליטיות אליהן אנו נגררים, אין בהן די למנוע, במציאות היומיום הישראלית, התפשטות מחודשת.
יש גם מי שהבינו בטעות שממחר חזל״ש-
למפגשים נרחבים בבתי חברים
לחתונות המוניות
לבתי״כ
לישיבת עבודה רבת-משתתפים
אם זה יקרה- נאבד את שהשגנו
לחשוב שחוזרים כעת לשגרה זו טעות קשה. אנחנו בשיעורי תחלואה עצומים. אלפי נדבקים ביום.
זה לא מצב יציב. זה שיעור תחלואה שבו כל מפגש עלול לייצר תחלואה. כל תפילה מסכנת את המתפללים ומשפחותיהם. כל אירוע המוני הוא חבית חומר נפץ.
כדי לחזור לשגרה, שתי דרכים מתפצלות כעת לפנינו:
אם ימשיכו למסמס, פוליטית ופרקטית, את העקרונות שבבסיס היציאה: 1. דיפרנציאליות- כתר במוקדי תחלואה
(ללא מעברים) 2. המתנה בין שלבים לוידוא מגמת ירידה יציבה 3. פתיחה זהירה וחכמה של מער׳ החינוך (בפרט כיתות א-ד)
- אזי בתוך שבועות התחלואה תעלה שוב. והכל היה לשווא.
אבל עוד לא מאוחר-
אם הממשלה, הרשויות המקומיות ומנהיגי הקהילות יתגייסו, בעוד חודש המצב יכול להיות שונה.
מספר הנדבקים יכול לרדת לפחות מ-200 ביום מחוץ למוקדי תחלואה ׳אדומים׳, מערך הקטיעה של פקע״ר יוכיח עצמו, ואז ניתן יהיה להתנהל בחופשיות ולקיים מפגשים רחבים הרבה יותר, ולהתקדם ולשקם את הכלכלה והחברה
5
שש המלצות פרקטיות:
א. לכנס כעת בתמיכת ראה״מ צוות שישנה באופן מהותי את פתיחת כיתות א׳-ד׳.
בלי לוותר ובלי להרתע מאתגרי תכנון מורכב ומזורז, ממו״מ עם ארגוני המורים, ומהשקעה תקציבית.
בדיקות סקר, קפסולות ללא ערבוב (מורים מתחלפים, הסעות, צהרונים) ועוד כמפורט:
ב. לכנס צוותי תכנון להטמעה מהירה נרחבת (תוך שבועות, לא חודשים) של טכנולוגיות שהוכיחו עצמן בעולם- קודי QR בכניסה לעסקים, בדיקות ביוב, בדיקות מהירות ובדיקות ביתיות, איגום מטושים מאסיבי בקפסולות ׳טבעיות׳ (כיתות בי״ס, משפחות גדולות בשכונות אדומות כחלק מהסרת הסגר). ועוד.
עוד לא מאוחר.
ג. להצהיר אחת ולתמיד מהי ספיקת בתי החולים.
יבדוק ויצהיר כל בי״ח, על דעת רופאיו ומנהליו, בכמה חולי קורונה קשים וקריטיים הוא יכול לטפל: 1. מבלי לפגוע בטיפול בחולים אחרים 2. ב-׳נוהל שיא החורף׳, תוך פגיעה בטיפול במחלקות אחרות
העמימות והויכוחים הפומביים על ׳סף הספיקה׳ חייבים לעצור.
ד. להמשיך להגדיל את הנגישות של מידע עדכני ומפורט אף יותר מהקיים, לאנליסטים חיצוניים נטולי פניות (ע״ע מואיז הקטן) שיתקשרו ניתוחים בלתי תלויים לציבור, וימנעו טענות על הצגה סלקטיבית של נתונים ומשמעותם.
שקיפות היא מפתח בהגברת אמון הציבור והסטה לשוליים של תיאוריות קונספירציה.
ה. להוציא לציבור הנחיות ואינפוגרפיקה ברורה על צעדים פשוטים והתנהגות מונעת רצויה בשבועות הקרובים עם פתיחת הסגר, בתכולה כמפורט לעיל או דומה.
לא להתמקד רק ברכיב החוקי (תקנות/מגבלות/אכיפה), אלא הרכיב הנורמטיבי-מקצועי. הנחיות נהירות לאנשים שרוצים לפעול בהגיון ומתינות כדי להזהר.
ו. לא לוותר על הדיפרנציאליות.
נכון- זה מורכב פוליטית. וקשה לאכיפה. ומחייב עבודה אינטנסיבית וסיוע נרחב לערים תחת כתר.
אבל אין דרך אחרת למנוע מעובדת הגרה בעיר אדומה להדביק את חבריה מחוץ לעיר- בעבודה החיונית, בגן הילדים, בפארק.
אחרת- תהיה זליגה.
ואין דרך לשקם כך את המשק בקצב סביר.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
מהן ההמלצות להתנהלות היומיומית, אם ברצונכם מחד לשמר אורח חיים בריא, חברתי ושפוי, ומאידך להמנע ככל האפשר מהדבקה ומסיכון של בני משפחתכם?
שש המלצות לתקופה של מחלה מפושטת (וזה עדיין המצב ברוב הארץ):
א. בחרו מספר מצומצם של אנשים עמם תקיימו מפגשים ממושכים בחלל סגור, ודבקו בהם. רק הם, מעבר לבני הבית.
הם ה-׳בועה׳ שלכם ביומיום.
בחרו לבועה שלכם מי שבעצמו מתנהל יומיום בזהירות.
ב. ישיבה של >5 אנשים בחדר סגור, לא מאד גדול ומאוורר? - סרבו/ותרו על המפגש, או העבירו החוצה לאוויר הפתוח.
ג. הוזמנתם לחתונה גדולה, למפגש המוני בחלל סגור, או לאירוע צפוף תחת כיפת השמיים? תתנצלו ותוותרו. כך נדבקים, ומדביקים בהמשך בני משפחה בסיכון.
ד. הקפידו להפגש תדיר עם קרובי המשפחה המבוגרים- אבל לא בבית או בחלל סגור, אלא בחצר או בגינה ציבורית, במרחק
זה קריטי לבריאותם הנפשית והגופנית
ועל כן- כל שהייה ממושכת בחדר סגור ולא מאוורר (מזגן אינו אוורור) היא מגע, וסיכון להדבקה. גם במרחק >2מ'.
אל תיכנסו לחדר סגור עם מישהו שאינו משפחה גרעינית לשבועות הקרובים.
4. החולים מתים בשל הקורונה ולא עם הקורונה כפי שאומרים בטעות חלק מהדוברים.
רק 12% היו מתים תוך 6ח' לולא הקורונה
קצת רפרנסים:
נתחיל בסוגית ה-'פרטו' לפיו מיעוט הנדבקים מדביק רוב גדול של הנדבקים.
מציע להתחיל כאן: nature.com/articles/s4159…
1. בעולם אידיאלי, היינו אוכפים כעת סגר רק על אלה שחושבים שלהם הכל מותר והכללים לא חלים עליהם.
והם מתקהלים / אוכלים / מתפללים יחד בצפיפות ובלי לשמור מרחק.
והולכים בלי מסיכה. ומוצאים דרך 'לתחמן' כדי להשתתף גם כעת במפגש חברתי.
אבל אי אפשר. ולכן כולנו כעת בסגר.
ולא בטוח שהוא יספיק.
2. איך נתמודד? קצת אפידמיולוגיה:
מקדם הדבקה R = מס' המגעים ליום (C) * הסיכון להעברה בכל מגע (P) * מס' ימי המדבקות (D).
מערך הקטיעה מנסה להוריד את D על ידי בידוד מגעים מהיר. המסכות מורידות את P.
שניהם– אין די בהם עוד.
הצורך הדחוף הוא להוריד את מס' המגעים ליום- את C.
אז איך R ירד?
רק אם נקטין את מספר המפגשים היומי שלנו
אם עד לאחרונה היו לך בשבוע ממוצע 10 אנשים ששהית איתם דקות ארוכות בחלל סגור או בקרבה מיידית- בעבודה, בבי"כ, בבתים– כעת צריך, חיוני, לשאוף הכי קרוב ל-0 שניתן (להוציא בני בית)
חודש, נתאפק.
ואז R ירד מתחת הרבה ל-1, ושטף החולים הקשים יהפוך לזרזיף
כמה מחשבות לסופ״ש: 1. שמרו על היקרים לכם בקבוצות הסיכון, לא רק מבוגרים- גם חולים כרוניים. אם אינכם בטוחים לגבי הסיכון, השתמשו במחשבון: news-1.co.il/clalit-new/
שיעור המאומתים בישראל הגבוה בעולם, מפושט בכל המגזרים - התייחסו כאילו כל אדם שהם יפגשו, הוא בחזקת מדבק.
מה זה אומר?
שכנעו את יקיריכם בקבוצת הסיכון להמנע משהיה בחללים סגורים עם אחרים, בפרט אם לא מאווררים או בשהיה ממושכת.
שיימנעו גם מלקחת חלק בהתקהלות המאופיינת בצפיפות כפויה, או ישארו בשוליה וישמרו מרחק מירבי מכל אדם
ביקורי משפחות- רק באוויר הפתוח, ממרחק, ומסיכות לכולם
כ-100 נפטרים כעת בשבוע!
2. קצת על הדילמות של מקבלי החלטות.
חשוב לזכור, שבסוף הנקודה ממנה מנסים להמנע, היא שקרובי משפחה של כל אחד מאיתנו יגיעו לבי״ח עם התקף לב ויאבדו את חייהם כי כל העמדות ברוויה, ואין מקום בפנימיות או ט.נ- כי כל הצוות מטפל בקשים במח׳ קורונה.
וזה יכול לקרות במאסות, בלי יכולת לבלום.
NY.
יובהר-
שום מערך קטיעת שרשראות, רמזור, מערך מעבדות, כלי טכנולוגי, מדיניות - לא יצליחו להתמודד עם מציאות של מיעוט בכל המגזרים שמקיים הפרה בוטה, שיטתית, של ההנחיה הבסיסית למסיכה, מרחק ואי-התקהלות.
זה לא מודל שוודי. בשוודיה האוכלוסיה מתייחסת להמלצות כהנחיות ונענית להם באופן גורף.
בהתאם לעמדה הפוליטית וסולם הערכים האישי, כל אחד יכול לתת הסבר ולמצוא אשמים במציאות הזו לפי העדפתו.
אבל השורה התחתונה- עד שזה לא יפתר, מודל הרמזור לא ישיג את מטרתו של חיים בנוכחות הקורונה. כי הוא מניח התנהגות אחראית קולקטיבית כפי שהיתה גם כאן לפני ׳הכרזת הניצחון׳ על הקורונה במאי
מי שמנסה למנוע סגר בעזרת טיעונים מדעיים ופסאודו-מדעיים על כך שהמחלה לא מסוכנת, שאנחנו יכולים להשיג סף חסינות אוכלוסיה ללא מאמץ לבלימת ההתפשטות, שזה המודל השוודי (לא נכון)- משיג מטרה הפוכה:
הוא נותן לגיטימציה לפריקת עול, ומחייב מגבלות שפוגעות במשק כאמצעי יחיד לוידוא התנהגות שקולה
1- הייתי מעדיף שנהיה בסיטואציה שונה לגמרי היום. המאמר מטה הוא מה-23 לאפריל, מוצאי הגל הראשון.
FF ל-5 בספטמבר.
מבין ׳מערכי חלופת סגר׳: 1. מערך קטיעה: הוקם, פעילות מלאה רק בסוף אוקטובר. 2. מדדי איכות: יתפרסמו השבוע. 3. רמזור וערים אדומות: יופעל בשעה טובה ביום ב׳. 4. מגן אבות: פועל
2- נתוני התחלואה האחרונים מראים עליה ארצית, מפושטת, בעייתית, בכל המגזרים.
[חלק מהעליה הדרמטית השבוע מיוחס לריבוי הבדיקות באוכלוסיה החרדית, כחלק מהמענה להתפרצות וסקר הישיבות. זה דווקא תהליך מבורך של גילוי תחלואה. חתך גילאים זה לא יתבטא בעליה דרמטית בזרם החולים הקשים בטווח הקרוב]
המשק פתוח באופן כמעט מלא. הכלכלה משתקמת לאיטה. אבל-
כמו הצפרדע ש׳התרגלה׳ לאט למים רותחים, אנחנו חיים ׳בשלום׳ עם מצב בו 10-20% מהתמותה היומית בישראל עקב קורונה. נפרדים מ-100 איש בשבוע, חלקם צעירים ויחסית בריאים, כולם ברי מניעה.
נורא.