יש ביקוש לשרשור שמסביר למה אני חושב שהנוער בסיכון הכי משמעותי ושהיכולת שלנו לעזור לו הכי מסובכת בחברה היהודית מתגורר היום במושבים וקיבוצים פסטורליים? עשר פיברוטים ואני מתחיל לחפור
אוקיי, אז אני הולך להפריד את שני הנושאים: מושבים וקיבוצים. נתחיל במושבים. יש כמה דברים שלא תמיד ברורים למי שלא גדל במושב וצריכים להיות ברקע כשמדברים על נוער במושבים. 1. למרות הלוק הפסטורלי, רוב מוחלט של מה שמכונה היום 'מושבים' לא הוקם על ידי אליטות עשירות ומבוססות אלא ממש ההפך
מה הכוונה? שמושבים רבים התחילו את דרכם כמעברות ('סאלח פה זאת ארץ ישראל' סטייל) שפשוט יום אחד הגיע (מסיבות היסטוריות שאין מה להכנס אליהן כאן) נציג מתנועת המושבים ואמר להם צ'ומעים אתם מושב, ועבור מקומות רבים שם השינוי נגמר. יישוב סמוך למקום בו גדלתי הכיל בתוכו כמויות מבהילות של פשע
אגב, מעניינת הבחירה לתלות את האקטים של גנץ בחוסר כישרון. אהוד ברק עשה ב2009 את הוורסט-קייס-סנריו שגנץ יכול להגיע אליו (לפרק את המפלגה בשביל תיק הביטחון) ואמנם האשימו אותו בשחיתות, נכלוליות, מכירת ערכים תמורת הכיסא אבל לא טענו למיטב זכרוני לחדלות אישית פוליטית
אני לא מצייץ בקטע של 'הו הצביעות', זה באמת מעניין כי כולנו (גם אני) הולכים לשם. אולי זה קשור לקמפיין האטרף שרץ נגד גנץ שלוש מערכות בחירות
אגב, אם נסתכל מאקרו נגלה שלושה גנרלים (מופז, ברק וגנץ) שעשו בדיוק את אותו הדבר. לדעתי הסיפור הוא לא היותם טירונים פוליטית או עציצים או כל הקשקושיידה הזו. זה קשור לפגם מהותי של גנרלים בפוליטיקה - הם באמת לא בנוים לאורח חיים פרלמנטרי, בטח לא מהאופוזיציה. מזכיר לי את הריב של עמירם
רגע השיא: 'נסיכת פופ' עם רוני דואני ונעה קירל. גם כי התוצר (ביצוע, עיבוד, שואו) היה מעולה וגם כי היה מאוד מעניין לראות הפער באימג' של כוכבת פופ ב2000 המוקדמות (דואני הרזה, בלונדינית, לבנה) לבין ימינו (קירל השחומה ומלאה יותר)
(למרות שצריך להודות שדואני תמיד הייתה כוכבת פופ לכל המשפחה שכזו. יותר סטטיק ובנאל מאשר קירל)
הגיע הזמן שאכתוב פעם באחת בצורה מסודרת מדוע עבורי, כמי שגדל בבית מזרחי-מסורתי-ימני וחווה עוני, ה"תיאוריה" (יהיה גם הסבר לגרשיים) של אבישי בן-חיים מהווה לא סתם עלבון, אלא דיכוי של ממש. זה כנראה יהיה ארוך, זועם ופוליטקת-זהויות להחריד. יאאלה
רגע של פלצנות: אחד המושגים החשובים בשיחה על קידום אוכלוסיות הוא 'סוכנות'. סוכנות, בהפשטה הפשטתית, היא התפיסה שרואה באדם (כל אדם, אבל ספציפית באוכלוסיות מוחלשות שבד"כ רואים בהם אשמים בחולשתם\מסכנים חסרי אונים) כבעל הכח לשרוד את מציאות חייו המורכבת, הידע מה הוא צריך והיכולת לעשות
את השינוי הנדרש. עו"ס 101 היא ההבנה שסוכנות היא גורם הכרחי (אבל כמובן לא יחיד) לכל שינוי אמיתי במציאות. בצד השני של סוכנות אפשר לומר שנמצא דיכוי על גווניו הרבים, כשאחד מצורותיו היא תפיסה מהותנית שרואה במוחלשים ככאלו שנולדו למציאות חייהם ונועדו לחיות בדיוק בצורה שהם נמצאים עכשיו