הניידים הנאורים הרי לא חושבים שלהמונים הנייחים יש זכות דיבור. שהרי הם חבורת פרימיטיבים שונאי זרים, דתיים, הסוגדים למנהיגים.
אז עכשיו הם מצאו תירוץ - תיאור אירועי גבעת הקפיטול כ"ניסיון הפיכה ניאו נאצי" - וזה הפך רישיון להשתקת כל הימין. למשל ע"י סגירת פרלר. עיתונאי ישראל, >>
שהמובילים שבהם הם ממילא בושה וחרפה למקצועם, מהנדסי תודעה שנתנו לעצמם פטור מהאמת בשירות חינוך ה"בבונים" שעליהם יש להם זכות מלידה למשול - אלה עכשיו מוחאים כפיים, מעודדים, את הרמיסה של חופש הביטוי בשירות האג'נדה שלהם. אז תרשו לי לזהות קצת תהליכים: >>
כדי לחנוק את החרות, כדי שמשטר יהיה באמת פשיסטי, דרושים לא רק אידיאולוגים פנאטים. דרושים גם המוני קונפורמיסטים שיסבירו למה זה בעצם מוסרי לרדוף קבוצות שלמות, ולמה זה "מטהר את השיח" להשתיק את מי שאני לא מסכים איתו, ולמה בשם מקצוע העיתונות שהאנשים הקטנים האלה בגדו בו מזמן >>
אפשר עכשיו לקרוא "שקר" ו"דיסאינפורמציה" לכל דעה שאינה "תקינה פוליטית". אז כן, זה אתם, כל התורמים הפסיביים לעליית הצנזורה, שהם טיפשים דיים כדי לא להבין שמי שמתחיל להשתיק, כנראה יושתק בהמשך. כמה יפה דיקלמתם לנו פשיזם-פשיזם כל השנים האלה. אז עכשיו זה אתם מדגימים לנו: כמה בנאלי הרוע.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
השמחה הכללית של רבים מעיתונאי ישראל על אישרור ניצחונו של ביידן, קשורה ישירות לאופן שבו הם סיקרו את אובמה וטראמפ: הסיקור עסק יותר באישיות מבמדיניות. כמה אנשים יודעים לומר מה היתה מדיניותו של אובמה במזה"ת ולמה היא נכשלה? כמה פרשנים פוליטיים יודעים לומר מה היתה מדיניותו של >>
טראמפ ולמה היא הצליחה? לא הרבה. אבל לא רק ליצני החצר של העיתונות הפיצו כאן את שינאת טראמפ במסווה של סיקור, ואת הערצת אובמה העוורת במסווה של חדשות. זה כמעט כל מה שהיה בעברית. לכן עכשיו צוהלים בצורה ילדותית כל אלה שחושבים ש"הטוב ניצח את הרע" או כלשון כותרת המאמר של חמי שלו מלפני >>
הבחירות, שהבחירה היא "בין אמת לשקר" (במיוחד מבדח: ביידן הוא שקרן כרוני, עם היסטוריה של פלגאייטים שבגלל אחד מהם אולץ פעם לפרוש ממרוץ לנשיאות).
מה שלא שאלו היא בין איזו לאיזו מדיניות אמריקה תבחר. ואתה מסתכל על מקהלת העיתונות הצוהלת, וזה ממש הזוי. מילא לשאול על אמריקה (מעניין >>
עוד על תפירת התיקים למייקל פלין – למי שזה מעניין אותו.
נוציא מעז מתוק, אם אפשר. כי היה פה איזה "פרשן", יפתח דיין שמו, שהפציץ בשרשור תשובה למה שכתבתי על האופן המעוות שהוא מציג את פלין, אבל אחרי שפרסם, ברח וחסם. אז הבה נתעלם מן מעשה הג'נטלמני הזה, וננצל את ההזדמנות >>
כדי לעמיד כמה דברים על דיוקם.
אז בעצם השרשור החדש חוזר על אותם דברים עם עוד פרטים, מה שיאפשר לי לומר, אני מקווה, דברים חדשים על אותם נושאים, כדי לתקן את הרקורד. כי אלה בעצם השקרים הקבועים של תיבת התהודה הדמוקרטית בנושא פלין וכדאי שנפסיק למחזר אותם. >>
אם מישהו מוצא בדברי איזו טעות, מוזמן להצביע עליה. אשמח לתקן. אבל נא להיות ספציפיים. לא בסיסמאות.
אז הנה כמה מהטענות המרכזיות של בסיסן עשו לאדם ישר והגון ששירת את ארצו במשך למעלה משלושה עשורים, משפט ראווה סובייטי עד וכולל עסקת טיעון שבה הוא אולץ "להודות" בעבירה שלא היתה. >>
שרשור על סיפורו של מייקל פלין, ברשותכם, אפרופו הציוץ הזה של יפתח דיין על הנושא. "פרשנים" כמו דיין ממחזרים את השקרים האלה ו"עיתונאים" מוחאים להם כפיים (אתייג למטה). האנשים שאמורים לתווך לנו את החדשות, כן?
פלא שאנחנו לא יודעים כלום על ארה"ב? (כמובן שדיין וכל השאר התאדו כשעניתי) >>
זה היה בתשובה לשאלה ששאלתי את דיין: מה הם בדיוק החטאים של פלין? וזה הזמר המתנשא שקיבלתי. אז נתחיל מהתחלה. קודם כל אם כבר אז סוכן של ממשלת תורכיה, לא אוקראינה. וזו האשמה מופרכת פעמיים: במציאות פלין עשה לוביינג לחברה תורכית שלא קשורה לממשלה. לכן הוא נרשם על פי חוק רישום >>
לוביסטים – כחוק, וכפי שיעצו לו עורכי דינו. אבל צוות דו"ח מולר, שרצה גולגולת בכל מחיר, טען שהחברה קשורה לממשלת תורכיה (לא נכון) ולכן היה צריך להרשם לפי חוק שנקרא FARA – חוק רישום סוכנים זרים. אז העבירה היתה אי רישום, לא סוכן זר.
ועל סמך הטענה הנבזית הזאת, איים עליו רוברט מולר ב>>
אני שמח להתווכח עם כל העולם ואישתו על האנטר ביידן, אבל בחיאת, אם אתם חושבים שהסיפור לא מחזיק מים, או שהוא בלוף, תבואו עם טיעונים ולא אם איזה ציוץ אזוטרי על מרטין אספן, שלאיש לא איכפת מה דעתו, או מה אומר המסמך שלו. אז הנה שרשור מקורות להתמצאות בסיסית:
1. wsj.com/articles/the-b…
בקצה השרשור אני אדביק גם את ההסבר שנתתי בסבלנות שוב ושוב לכל מיני "כתבי" שטענו בלי ביסוס שזה קשקוש. אם למישהו יש מחלוקת על העובדות אשמח לשמוע.
1.
פרופ' דניאל פרידמן:
"למרות האמור בחוק, בפועל לא נהנית ההנהגה הפוליטית מחסינות כלשהי (למעט במסגרת הצרה של חסינות מהותית). (...) לעומת זאת יש בישראל קבוצה הנהנית מחסינות רחבה, אף שאין לכך שום בסיס בחוק. די להציג את השאלה האם הייתה אי פעם חקירה פלילית נגד היועץ המשפטי? >>
2. "...פרקליט המדינה? משנה ליועץ המשפטי? פרקליט מחוז? סגני פרקליט מחוז? לא חסרו אמנם מקרים שהצדיקו חקירה ודי להזכיר את מה שהתרחש בפרקליטות מחוז תל אביב בימיה של רות דוד, את העלמת האזנות הסתר בעניינו של חיים רמון, ואת טענותיהם של יועצים משפטיים בדבר תפירת תיק או סימון מטרות. >>
3. "...אבל כלום לא ארע. מסתבר שבפועל יש חסינות, ומערכת אכיפת החוק יודעת להגן על עצמה. כלל הוא ששליטים נהנים מחסינות. אם נבדוק מי נהנה מחסינות בישראל נוכל ללמוד מיהם שליטיה. ועוד הערה: פרשת החסינות מהווה דוגמה מעניינת לפער בין החוק בספרים לחוק במציאות. >>