אוגוסט 1989. הייתי בן 25, זוגתי הראשונה נפרדה ממני וטסה לניו יורק. חברי @Arspoeti פינה דירה ברחוב בר-כוכבא ועברתי אליה עם ספרים ותקליטים ומזרון אחד - ללא מיטה וללא טלויזיה. שטפתי חדרי מדרגות למחייתי וכתבתי ב"חדשות" להנאתי. מצאתי הבוקר את הריאיון הזה עם ערן צור @tzur_eran > 
>לדעתי, זה הריאיון האישי הראשון שנערך איתו. האלבום של כרמלה גרוס ואגנר ייצא רק שנתיים אחר-כך. אבל אהבתי את טאטו וראיתי המון הופעות של כרמלה גרוס ואגנר (הייתי בין ה-20 האלה, בכל מיני מועדונים מוזרים) והצעתי לעפרה מזרחי עורכת "קליפ" ריאיון עם צור, והיא אמרה: "יאללה, לך על זה">
>קבעתי עם ערן צור במקום שנקרא "הספריה" בבית הסופר, ברחוב קפלן בתל אביב. חבר שלי, עמי לוי, שהיה אז סטודנט להנדסה, שמע שאני הולך לראיין את צור ושאל: "אני יכול להצטרף?", אמרתי לו כן, בטח. וככה באנו שנינו, נרגשים (ומאוחר יותר הצטרף גם הצלם משה שי), לראיין את ערן צור.
שנה אחר-כך, ב-1990, עמי לוי הצטרף לפוליאנה פרנק כגיטריסט, וכתב והלחין ללהקה את הלהיט הענק "זיוה". פעם הוא אמר לי שהוא ממש יכול היה לדמיין את ערן צור שר את זה, יורה ויורק בזעם משפטים כמו "לי זה לא איכפת אם שמך הוא מעוות, או אם הוא נשמע כמו שם של מחלה"...
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
