שיחות עם שורת מנהלות בתחום הסחר הבינלאומי (שילוח, הובלה, יבוא ויצוא) מעלות תמונה ברורה: שרשרת האספקה הגלובלית שבורה לרסיסים. מחירי חמרי גלם עלו בשיעור ממוצע של 50%, מחירי הובלה עלו פי שלושה, זמני הובלה פי שניים עד פי חמישה. יש לי תחושה שעוקבותי לא מופתעות, ועדיין העצמה מדהימה.
איש (נחמד) מתחום הספנות השווה את המרדף אחרי אוניות משא לראשי הצי הבריטי שמגייסים סירות דיג בזמן הפינוי מדנקירק.
פידוש - לתת היום את הנאמבר של "יבוא ירקות וההשלכות ההרסניות שלו" או לחכות למחר עם התה הפושר והצנימים העבשים? אשמח לדעתכן המילולית. אין סקר.
יא ראב. בגלל שהבטחתי ל-@barzik אז יאללה, עכשיו.
נתחיל בבסיס - בחתכי דדקינד: אין דבר כזה שוק חופשי, וודאי שאין דבר כזה שוק חופשי במוצרים שאינם זניחים. בכל תעשיה ותחום ברגע שתבדקו מספיק עמוק תיראו אחת משתיים - או מעורבות ממשלתית עמוקה או שוק מונופולי (מונופסוני - זורם) או שניהם.>
אחרי ששמנו את זה מאחורינו, בואו נדבר על עלויות הקמה של תעשייה במקום בו היא לא נמצאת. אמלק - אין קשה מזה. לא בכדי מדברים על Eco-System. העיר טירופור (Tirrupur) שנמצאת שש שעות נסיעה מבנגלור היא המרכז העולמי בצביעת ואריגת בדי כותנה. לקח לעיר איזה 20 שנה להגיע למעמד הזה, >>
בשבועיים האחרונים יש מתיחות בגבול בין שתי סטייטים בצפון מזרח הודו - Assam ו-Mizoram. סכסוך ברמה של קרבות בנשק חם בין כוחות משטרה משני הצדדים, הרוגים והכל, כן?
הקונפליט הבסיסי בין הסטייטים הוא דתי ואתני. אסאם היא מדינה בעלת רוב הינדי שהיגר מהמישורים של תת היבשת לעמק אסאם, יחד עם מיעוט מוסלמי גדול שהיגר מבנגלדש, בעוד רוב תושבי מיזורם הם נוצרים ממוצא של שבטים סיניים שהיגרו מעבר להימליה.
ההבדל בין הסטייטים בולט כשמסתכלים על הגאוגרפיה שלהן. אסאם נמצאת בעמק הפורה משני צידי הברהמפוטרה, בעוד מיזורם נמצאת על רצועת ההרים שחוצצת בין הודו למיינמאר. בהתאם אנשי אסאם הם חקלאים, ומיזורם ציידים ורועים.
עתידות - מאוחר יותר היום אצייץ בדיחה מהסבנטיז. איך אומר @Sachback: תקנו כרטיסים, כי רכבת הצחוק מייד יוצאת. #NoFlipping
כמובטח:
מסופר שבסבנטיז שאלו רוסי, פולני, אמריקאי וישראלי את אותה שאלה: "סליחה אדוני, מה דעתך על המחסור בבשר".
ענה הרוסי - אני לא מבין את השאלה, מה זה "בשר"?
הפולני - לא מבין את השאלה, מה זה "דעתך"?
האמריקאי - לא הבנתי, מה זה "מחסור"?
הישראלי - לא הבנתי, מה זה "סליחה"?
והנמשל המתבקש - איך מוצאים עובדת הודית שתתאים לעבודה עם חברה ישראלית? אז יש ידע נצבר: מנהלות ישראליות מצפות (בהכללה) מהעובדות שלהן שיקחו אחריות *מעבר* להגדרת התפקיד הרשמית. בישראל. עובדת שתעשה בדיוק מה שמבקשים ממנה תיתפס, בצדק, כ"מקטינת ראש" ו"חסרת מוטיבציה".
שני הסנט שלי בהצפה המחודשת של הפער העדתי: לכאורה נעשה מחקר שמראה שבשנים האחרונות הפער העדתי בישראל גבר. מה שלא נבדק הוא האם פערי מעמדות התחזקו בתקופה זו ללא תלות במוצא. יש לי תחושת בטן שזה בדיוק המצב.
יתר על כן, ניסיון למיגזור של החברה נמצאים בעמודי הפתיחה של המדריך לפוליטיקאי הקפיטליסט, עם הקדשה אישית של אחד ב. ניתאי. מיגזור כזה משסה חלק מהנתינים בחלקים אחרים במקום להתקומם כנגד המעמד העליון שמנצל את ההזדמנות לגזול כל מה שניתן.
הערת אגב א: משתלב טוב מאוד עם חצרות של רבנים, ודת בכלל.
הא"ב: ההתנחלויות, ש"ס ועוד הן דוגמה קלאסית למיגזור.
מטרת המיגזור הסופית היא יצירת "משטר נאמנות", ® @gutweind, שהיא הפיכת כל מעשה שלטוני ל"מתנה" מידי השליט לנתינים, כמעט ההגדרה של דיקטטורה.
שרשור על ציידים לקטים, שרשרות אספקה, הדפסת כסף ואינפלציה:
בחצי השנה האחרונה אנחנו רואים, ברמה עולמית, שתי תופעות: הראשונה עליית מחירים של חמרי גלם ושירותים מסחריים, משעורה דרך הובלה ימית ועד חביבי המדור - שבבים. המחסור בשבבים גרם למעצור בתעשיית הרכב (הו אני כה שובב), ההובלה ימית למחסור במוצרי צריכה ועוד. ברדק. ממה זה הגיע?
ברשותכן אתחיל ממש מזמן - חברות ציידים לקטים. ע"פ המלצה של @maayanef הקשבתי לפודקאסט הנהדר הזה: tinyurl.com/maayanonwork, לכאורה על למה אנחנו עובדים כה קשה, בפועל הוא מתמקד בחברות ציידים לקטים שמתעקשות לחיות בלי אגירת עושר. מה שצדנו\אספנו זה מה יש. מחר יום חדש.
כנגד אלן וויסלברג, סמנכ"ל הכספים של ארגון הגג של טראמפ, Trump Organization, וכנגד הארגון עצמו, הוגשו הלילה כתבי אישום שייחשפו לציבור הלילה. ארחיב בהמשך השלכות עסקיות. אינני עוכר הדין ולכן לא אתייחס לצד המשפטי. #נו_פליפינג.
ובהרחבה: המבנה המשפטי של עסקי טראמפ מאוד דומה למה שהיה לפישמן בשעתו - חברת אם (Trump Organization) שמתחתיה ובצדדיה מאות אחזקות, חלקן בבעלות מלאה של המשפחה, בחלקן למשפחה יש שליטה ובחלקן רק זכויות מיעוט. רוב העסקים הנשלטים הם מפסידים ולכאורה מעורבים בפלילים.
הדרך בה טראמפ מימן את האימפריה שלו,ואת סגנון חייו היקר מאוד, היא שורה ארוכה של הלוואות שניתנו לחברות הבנות אשר שילמו דמי ניהול לארגון האם, לבני משפחה וסתם מימנו ישירות את הוצאות המשפחה.