היום, בעזרת גאנש יתברך, שרשור על ההיסטוריה, הצורך וההיתכנות העתידית של הקמת מפעל שבבים בהודו. מאמין כי עוקבותי הוותיקות, ואפילו החדשות יותר, הפנימו כבר את דעתי לגבי החשיבות האסטרטגית של ייצור שבבים בתקופתנו המטורללת. #נו_פליפינג
טוב:
שבבים הם אולי "ה"מרכיב הפיזי המרכזי בכלכלה המודרנית. לא מספר שום דבר חדש. כל אחת מכן משתמשת ביום רגיל באלפי שבבים, חלקנו במליוני שבבים ביום. נכון בישראל ונכון, עד כדי קבוע, בכל מקום בעולם. בלי שבבים אנחנו חוזרים 2,000 שנה אחורה, לפחות.
שבבים הם אולי "ה"מרכיב הפיזי המרכזי בכלכלה המודרנית. לא מספר שום דבר חדש. כל אחת מכן משתמשת ביום רגיל באלפי שבבים, חלקנו במליוני שבבים ביום. נכון בישראל ונכון, עד כדי קבוע, בכל מקום בעולם. בלי שבבים אנחנו חוזרים 2,000 שנה אחורה, לפחות.
היסטורית יצור שבבים נעשה מחוץ לארה"ב ע"י חברות בבעלות ממשלתית ורק בשנות ה-80/90 מתחילה הפרטה. די מימיה הראשונים של התעשיה ממשלות ראו ביצור שבבים יכולת אסטרטגית ולא ששו להוציא אותה החוצה. כתוצאה מכך יש מפעלי ייצור שבבים רק ב-11 מדינות, מספר דומה למדינות גרעיניות. אופס.
(הקמת מפעל יצור שבבים אמריקאי בישראל היא עדות מרחיקת לכת לטיב ההשפעה האמריקאית בישראל אחרי יום-כיפור, ומהרבה בחינות המשך קיומה של תעשית יצור שבבים בארץ היא נכס אסטרטגי חשוב במיוחד, לדעתי יותר מהגרעין לכאורה)
על המורכבות בשרשרת האספקה של עולם השבבים הרחבתי כאן
https://twitter.com/roh_min_hon/status/1222775698747727874?s=20וכאן
https://twitter.com/roh_min_hon/status/1226828635824246784?s=20. מוזמנות להציץ.
ממשלות הודו לדורותיהן הבינו את חשיבות היכולת ליצור שבבים מקומי מרגע שהתעשיה קמה. עוד בסבנטיז הוקמה חברה ממשלתית הודית ליצור שבבים, שניסתה לרכוש טכנולוגיות ויכולות ולהקים מפעל. אמלק - נכשלו. לפרטים הנה קליפ בנושא ותודה ל-@hananc על ההפניה: .
למה ההודים נכשלו? הקליפ מנסה להסתכל על הביורוקרטיה הפנימית, אך אני אסתכל ברמת המאקרו: כדי להקים מפעל שבבים מדינה צריכה לחצות רף מסוים של פיתוח תעשייתי. בקוריאה וטייואן זה קרה באייטיז, בסין בעשור הראשון של המילניום. הודו הגיעה לשלב הזה בערך בסוף העשור הראשון למילניום.
אם עד לפני 15 שנה כזה הודו לא היתה מדינת סף שבבית (סליחה @omerdank על השימוש במושג שלא במקומו הטבעי), למה בעשור האחרון לא קמו מפעלים? פה אני עובר לרמה האישית. מ-2007 ואילך הייתי שותף, בצורה ישירה ובעקיפין, בכל הנסיונות להביא פאב (מפעל יצור שבבים) להודו.
בסביבות 2005 כזה עם יציאת העולם ממשבר הדוט-קום התחילו בהודו כמה מאמצים מקבילים:
1. הבאת יצרן קיים - אינטל, TSMC, IBM, ST MICRO להקים מפעל בהודו.
2. הקמת חברה מקומית שתקים פאב.
3. רכישת פאב קיים והעברתו להודו.
1. הבאת יצרן קיים - אינטל, TSMC, IBM, ST MICRO להקים מפעל בהודו.
2. הקמת חברה מקומית שתקים פאב.
3. רכישת פאב קיים והעברתו להודו.
כאן צריך להסתכל על התנאים הנדרשים להקמת פאב:
1. תשתית: חשמל, מים, דרכי גישה והכל בכמויות ובאיכות גבוהות במיוחד.
2. תשתית אנושית - כוח אדם מיומן במגוון המקצועות הנדרשים ליצור. זהו כוח אדם נדיר ויקר במיוחד, גלובלית.
3. טכנולוגיה מיצרן קיים.
4. החלטה לגבי איזו טכנולוגיה לבחור>>
1. תשתית: חשמל, מים, דרכי גישה והכל בכמויות ובאיכות גבוהות במיוחד.
2. תשתית אנושית - כוח אדם מיומן במגוון המקצועות הנדרשים ליצור. זהו כוח אדם נדיר ויקר במיוחד, גלובלית.
3. טכנולוגיה מיצרן קיים.
4. החלטה לגבי איזו טכנולוגיה לבחור>>
>>החלטה כזו מכתיבה לאורך זמן רב את המוצר והשוק. זכרונות? מעבדים? תקשורת? הספק גבוה?
5. מימון מהיצרן\משקיע. מחיר פאב חדש מתחיל מחמישה מיליארד דולר וצפונה.
6. הכרחי - מימון ממשלתי בגובה 40% מההשקעה. למה זה נדרש? כי זה הסטנדרט בעולם. לא תממן, חברה פרטית לא תבוא. כה פשוט.
5. מימון מהיצרן\משקיע. מחיר פאב חדש מתחיל מחמישה מיליארד דולר וצפונה.
6. הכרחי - מימון ממשלתי בגובה 40% מההשקעה. למה זה נדרש? כי זה הסטנדרט בעולם. לא תממן, חברה פרטית לא תבוא. כה פשוט.
הבעיה עם רשימת התנאים לעיל היא שהודו פשוט לא היתה מסוגלת לעמוד בהם. עד לפני כמה שנים תנאי המימון הממשלתי היה חסם. לא שלהודו אין שני מיליארד דולר, אלא שאין לה יכולת, ממגוון סיבות, לממן כך מיזם פרטי.
מסיבות דומות בנוסף די ברור שאין לממשלת הודו היכולת להיות בעלים של מפעל שבבים, ולכן גם האופציה של מפעל בבעלות ממשלתית ירד. הניסיונות היו רבים. יצא פעמיים מכרז ממשלתי להקמת קונסורציום שיקים פאב בהודו. למכרז הראשון ניגשה קבוצה שכללה את טאואר, IBM וקונגלומרט הודי בשם JAYPEE.
הקבוצה הגישה הצעה נאה ומכובדת, אך השיקולים לעיל מנעו התקדמות ולאחר כשנה וחצי המכרז בוטל רשמית. מאוחר בתחילת העשור הקודם היתה פניה במכרז סגור לאינטל ולסמסונג להקים פאב בהודו. המכרז בוטל עוד לפני שהוגשו הצעות.
במקביל היה ניסיון של ממשלת הודו לרכוש את החלק שהופרד ממפעל אינטל בקרית גת בשם נומוניקס, לפרק אותו ולהעבירו להודו. אני הובלתי שתי משלחות בדרג גבוה במיוחד לביקור בפאב, יבוא על הברכה יונתן ואנד שארח אותנו בנדיבות, אך התוצאה הסופית היתה דומה.
במקביל נעשה מאמץ קטן בהרבה להעביר את הפאב הישן של טאואר, למעשה עוד שאריות מהימים שזה היה נשיונל סמיקונדטור בניהול גיורא ירון, להודו על מנת שהפאב ישמש למחקר ולשימושים צבאיים ולתכנית החלל ההודית. ממאמץ זה הצליח, בעיקר בשל ממדיו הצנועים.
בשנה וחצי האחרונה יש עוד רינונים, ועדות, קולות קוראים וכו בהודו להקמת פאב. אפילו מעבר לכסף ממשלתי, המחסור החריף במים ובחשמל בהודו יעצור כל ניסיון כזה בעודו באיבו. לא יקרה.
יום נהדר לכולכן! #רוחמיןהון
יום נהדר לכולכן! #רוחמיןהון
@Unrollme unroll.
@threadreaderapp unroll
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
