מנפלאות המקום - לפני כשעה אושפז כוכב הקולנוע המקומי Puneeth Rajkumar, חשוב לציין שהוא בנו של Rajkumar, חלוץ שחקני הקולנוע דוברי הקאנאדה (השפה בקרנטקה) ואליל עלזמני, בבית החולים המפונפן שנמצא ליד משרדי. כתוצאה מכך כל התנועה באזור נחסמה, ואם מצבו יתדרדר יש סיכוי למהומות קשות.
שמועות טרגיות. האיש בן 45. כשאביו נפטר כמה וכמה אנשים איבדו את חייהם במהומות במסע הלוויה.
רשמית האיש נפטר. *כל* הפוליטיקאים הבכירים של קרנטקה הגיעו לבית החולים. נאסרה מכירה אלכוהול בכל הסטייט עד מחר בערב כולל. כוחות משטרה מיוחדים הוצבו ברחבי העיר:
הסבר בגוף אחרת: כוכבי קולנוע נהנים בהודו ממעמד מיוחד שדומה לרבנים חרדיים, בפרט שחקן קולנוע מייצג את השפה מקומית ובכך גורר הזדהות יתר, פלוס סביבה יותר אלימה. מוות של כוכב קולנוע כאן מקביל למוות של כדורגלן דרום אמריקאי בפיפטיז בזמן משחק חוץ מול יריבה מושבעת. סוף העולם ואחותו.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
שרשור מתגלגל במהלך היום לגבי הסיבות לחולשת שרשרות האספקה הגלובליות. אתחיל ברקע היסטורי, אמשיך בתיאור מצב טיפה יותר מדויק, כשלים עכשוויים והמשך אפשרי בעתיד:
נתחיל מהעבר: בין 1978 (עוד נחזור לכאן), המסע לארצות הדרום של דנג שיאו פינג, ל-1989/90, נפילת החומה וקריסת בריה"מ ובמידת מה אוקטובר 1991 תחילת הליברליזציה בהודו, העולם עבר ממצב בו הוא מחולק לארבעה\חמישה גושי סחר נפרדים לזרימת סחורות גלובלית נטולת גבולות.
הודו היתה סגורה למעשה ליבוא מהסבנטיז ועד 1991, סין היתה מנותקת משאר העולם למעט טיפה הברחות, הגוש הסובייטי סחר רק פנימית, המערב כמובן סחר פנימית וכולם ניצלו את אפריקה, בבחינת אמת נצחית.
היום, בעזרת גאנש יתברך, שרשור על ההיסטוריה, הצורך וההיתכנות העתידית של הקמת מפעל שבבים בהודו. מאמין כי עוקבותי הוותיקות, ואפילו החדשות יותר, הפנימו כבר את דעתי לגבי החשיבות האסטרטגית של ייצור שבבים בתקופתנו המטורללת. #נו_פליפינג
טוב:
שבבים הם אולי "ה"מרכיב הפיזי המרכזי בכלכלה המודרנית. לא מספר שום דבר חדש. כל אחת מכן משתמשת ביום רגיל באלפי שבבים, חלקנו במליוני שבבים ביום. נכון בישראל ונכון, עד כדי קבוע, בכל מקום בעולם. בלי שבבים אנחנו חוזרים 2,000 שנה אחורה, לפחות.
היסטורית יצור שבבים נעשה מחוץ לארה"ב ע"י חברות בבעלות ממשלתית ורק בשנות ה-80/90 מתחילה הפרטה. די מימיה הראשונים של התעשיה ממשלות ראו ביצור שבבים יכולת אסטרטגית ולא ששו להוציא אותה החוצה. כתוצאה מכך יש מפעלי ייצור שבבים רק ב-11 מדינות, מספר דומה למדינות גרעיניות. אופס.
שיחות עם שורת מנהלות בתחום הסחר הבינלאומי (שילוח, הובלה, יבוא ויצוא) מעלות תמונה ברורה: שרשרת האספקה הגלובלית שבורה לרסיסים. מחירי חמרי גלם עלו בשיעור ממוצע של 50%, מחירי הובלה עלו פי שלושה, זמני הובלה פי שניים עד פי חמישה. יש לי תחושה שעוקבותי לא מופתעות, ועדיין העצמה מדהימה.
איש (נחמד) מתחום הספנות השווה את המרדף אחרי אוניות משא לראשי הצי הבריטי שמגייסים סירות דיג בזמן הפינוי מדנקירק.
פידוש - לתת היום את הנאמבר של "יבוא ירקות וההשלכות ההרסניות שלו" או לחכות למחר עם התה הפושר והצנימים העבשים? אשמח לדעתכן המילולית. אין סקר.
יא ראב. בגלל שהבטחתי ל-@barzik אז יאללה, עכשיו.
נתחיל בבסיס - בחתכי דדקינד: אין דבר כזה שוק חופשי, וודאי שאין דבר כזה שוק חופשי במוצרים שאינם זניחים. בכל תעשיה ותחום ברגע שתבדקו מספיק עמוק תיראו אחת משתיים - או מעורבות ממשלתית עמוקה או שוק מונופולי (מונופסוני - זורם) או שניהם.>
אחרי ששמנו את זה מאחורינו, בואו נדבר על עלויות הקמה של תעשייה במקום בו היא לא נמצאת. אמלק - אין קשה מזה. לא בכדי מדברים על Eco-System. העיר טירופור (Tirrupur) שנמצאת שש שעות נסיעה מבנגלור היא המרכז העולמי בצביעת ואריגת בדי כותנה. לקח לעיר איזה 20 שנה להגיע למעמד הזה, >>
בשבועיים האחרונים יש מתיחות בגבול בין שתי סטייטים בצפון מזרח הודו - Assam ו-Mizoram. סכסוך ברמה של קרבות בנשק חם בין כוחות משטרה משני הצדדים, הרוגים והכל, כן?
הקונפליט הבסיסי בין הסטייטים הוא דתי ואתני. אסאם היא מדינה בעלת רוב הינדי שהיגר מהמישורים של תת היבשת לעמק אסאם, יחד עם מיעוט מוסלמי גדול שהיגר מבנגלדש, בעוד רוב תושבי מיזורם הם נוצרים ממוצא של שבטים סיניים שהיגרו מעבר להימליה.
ההבדל בין הסטייטים בולט כשמסתכלים על הגאוגרפיה שלהן. אסאם נמצאת בעמק הפורה משני צידי הברהמפוטרה, בעוד מיזורם נמצאת על רצועת ההרים שחוצצת בין הודו למיינמאר. בהתאם אנשי אסאם הם חקלאים, ומיזורם ציידים ורועים.
עתידות - מאוחר יותר היום אצייץ בדיחה מהסבנטיז. איך אומר @Sachback: תקנו כרטיסים, כי רכבת הצחוק מייד יוצאת. #NoFlipping
כמובטח:
מסופר שבסבנטיז שאלו רוסי, פולני, אמריקאי וישראלי את אותה שאלה: "סליחה אדוני, מה דעתך על המחסור בבשר".
ענה הרוסי - אני לא מבין את השאלה, מה זה "בשר"?
הפולני - לא מבין את השאלה, מה זה "דעתך"?
האמריקאי - לא הבנתי, מה זה "מחסור"?
הישראלי - לא הבנתי, מה זה "סליחה"?
והנמשל המתבקש - איך מוצאים עובדת הודית שתתאים לעבודה עם חברה ישראלית? אז יש ידע נצבר: מנהלות ישראליות מצפות (בהכללה) מהעובדות שלהן שיקחו אחריות *מעבר* להגדרת התפקיד הרשמית. בישראל. עובדת שתעשה בדיוק מה שמבקשים ממנה תיתפס, בצדק, כ"מקטינת ראש" ו"חסרת מוטיבציה".