זה ה-סיפור. מירנדה דיוויין מחברת הספר המעולה "הלאפטופ מהגהנום" ניסחה את זה מצויין בעמוד הדעות של הניו יורק פוסט היום: "המדיה עזרה להסתיר את ג'ון ביידן האמיתי על ידי צנזורה של סיפורי האנטר". זה הסיפור ולא רק של הבחירות. ממרומי הנשיאות בארה"ב ועד תהומות גל"צ. ואם >>
הסיפור הזה על המחשב של האנטר ביידן, איך נחשף ואיך נקבר, עבר לידכם ולא שמתם לב, אז אתם לא באמת מבינים באיזה עולם אתם חיים. עכשיו פתאום ה"עיתונות" של השמאל מודה שהסיפור היה אמת. זה אחרי שערב הבחירות השמאל דיכא ביעילות מדהימה את האמת, ובכך וידא שהבחירות לא יושפעו מהאמת. >>
זה כמעט בלתי נתפס. מה ששיקרו לנו על טראמפ במשך ארבע שנים, התברר לפתע, שלושה שבועות לפני הבחירות כנכון על ביידן. ארבע שנים טחנו לנו בשכל שטראמפ עשה קנוניה עם פוטין, ואז רגע לפני הבחירות, צצו עדויות חד משמעיות לזה שמשפחת ביידן מעורבת עם הסינים >>
עד צוואר. הכל כבר היה ידוע קודם, אבל עכשיו היה הלאפטופ של האנטר, שסיפק הוכחות. והתברר שהבן של ג'ו מתפרנס לא רק מאוליגרכים אוקראינים (בתור דירקטור של חברת בוריסמה), אלא גם ממענקיה הנדיבים של חברה שהיא חזית של המודיעין הסיני (CEFC). היתה הקלטה שלו >>
אומר את זה בקולו. אשכרה. אומר שזה המודיעין הסיני. והיו עדויות, כולל בתצלומים, לכך שהאנטר ביידן מוכר גישה לאבא שלו לזרים מפוקפקים. במיוחד חשובה היתה העדות המשכנעת (שהמתינה לאישוש ממקור אחר, שגם הוא הגיע ודוכא) לזה שג'ו מעורב בעצמו בעסקאות עם הסינים. ג'ו קשישא >>
שיקר על זה במצח נחושה בקמפיין שלו. האמת צצה לרגע, ואז דוכאה.
שלושה שבועות לפני הבחירות זה נחת באמצע הזירה. מבול של אימיילים, תצלומים והקלטות שהבן הפוחז של ג'ו החזיק על מחשב שהוא נטש במעבדה לתיקון מחשבים בדלאוור. והיה ברור מיד שאם זה נכון, >>
מועמד הדמוקרטי לבחירות הוא מושחת עד העצם, ואם הציבור היה יודע את זה, הוא לא היה נבחר. סקרים מאוחרים יותר הראו שאחד משישה מצביעים של ג'ו ביידן לא היה מצביע לו, לו ידע את כל מה שנודע אחר כך מהמחשב.
כלומר מה שמבקרי הדמוקרטים קוראים "תשלובת המדיה והדמוקרטים" מיהרו לקבור את הסיפור, בעזרתם הנדיבה של בוגרי אירגוני הביון של אובמה, ובמיוחד אלה שעזרו לבשל ואז למכור למדיה ולציבור את תיאוריית הקונספירציה שטראמפ הוא סוכן של פוטין.
בראשם עמד ג'ון ברנן, >>
לשעבר ראש הסי אי איי. הוא ועוד עשרות בוגרי רשויות מודיעין אמרו שהמחשב הוא לפי הערכתם מבצע דיסאינפורמציה רוסית. היה ברור שזה קשקוש. אבל עכשיו היה למדיה תירוץ לדכא את הסיפור. והם אכן קברו אותו ביעילות מדהימה, בשם המאבק בדיסאיפורמציה ופייק ניוז. כך סגרו גם >>
את חשבונות הטוויטר והפייסבוק של טראמפ בעודו נשיא, קצת לפני הבחירות. בשם זה חסמו את הניו יורק פוסט במדיה החברתית. כי אין אמת. יש רק מה שצוקרברג ירשה או לא ירשה לנו לאמר.
וזה סוג הדיקלום שעדיין יוצא מפיהם של פוליטרוקים מסוגו של נחום ברנע: >>
הימין מפיץ פייק ניוז, לכן צריך להשתיק אותו. כמובן שהעניין הוא בדיוק הפוך: זה המקרה המובהק שמעיד על השיטה. השמאל מדכא ביעילות קטלנית **את האמת**. והוא עושה זאת על ידי כך שהוא מכנה אותה שקר, כמובן. >>
זה העולם שבו אתם חיים. ה"עיתונות" והרשתות החברתיות אינן חופשות את המציאות. הן הקימו מסך שיסתיר את המציאות. אנחנו – רובנו אנשי ימין אבל באמריקה יש גם אנשי שמאל כמו גלן גרינוולד – שמנסים לומר את האמת עושים חורים במסך הזה. ולכן כל כך חשוב להם שלא נשמע. >>
לכן אפילו בעז ביסמוט אחד בפאנל של אולפן שישי זה יותר מידי. כי אסור, אסור לנקב את המסך שעליו מקרינים לך תעמולה שמאלית שקרית. כי כשהציבור יראה את המציאות (על ערפאת, על ביידן, על משפט נתניהו, על עסקת הגרעין, על תעשיית האנרגיה) >>
אל תגידו שלא אמרתי לכם, כי סיפרתי בפרטים את הסיפור הזה מיד אחרי הבחירות, בהארץ, בשני מאמרים. לינק לגרסאות הפתוחות פה למטה. מה אמרו לי? כמובן. תיאוריית קונספירציה. אלא מה? צפוי כמו חמסין באוגוסט.
1/15. כפי שאמר תומס ג'פרסון, "רק הכוזב זקוק לתמיכת הממשלה. האמת יכולה לעמוד בכוחות עצמה."
לכן השמאל דורש צנזורה, והימין לא. זו תמצית הסיפור. והנה החדשות בהרחבה:
זה לא מקרה שהאנשים שהקימו את חומת השקר של השמאל, >>
2. שמסתירה במקום להאיר את המציאות, הם אלה שקוראים להשתיק את הצד השני, שנאבק על האמת. זה מזכיר מאד את מה שקרה בראשית ימי הסכם אוסלו, כפי שכבר כתבתי. גם אז, השמאל נאבק לשמר את נרטיב השקר, הימין נאבק להוציא לאור את העובדות. השמאל התגייס להסתיר >>
3. את האמת על נאומי הג'יהאד של ערפאת, הימין ניסה (ולא הצליח) להוציא את האמת הזאת לאור. רק עכשיו היתה לנו דוגמא מרהיבה עם ד"ר יובל קרני, המומחה לחופש הביטוי, מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה (זו לא בדיחה, זו אשכרה המומחיות שלו), שקרא להשתיק אותי, >>
ברשותכם, כמה מילים על תחקיר כלכליסט בנושא השימוש של המשטרה בסייבר התקפי נגד אזרחים, בניגוד לחוק. כי תשלובת פרקליטות עיתונות עושה הכל בשביל לקבור את הנושא, ולספר לכם שהיתה בדיקה והכל בסדר. אבל לפני הכל שימו לב: אם היתה כוונה רצינית לברר את האמת, >>
ולא רק למרוח את הבדיקה, היו מעניקים למקורות של כלכליסט חיסיון (נגיד כמו שנתן שי ניצן להדס שטייף). מאחר שלא עשו זאת צריך להיות ברור לכל מתבונן סביר שמדובר בטיוח, לא בבדיקה.
ועכשיו לכמה נקודות מרכזיות מתוך כלכליסט עם תוספות והערות שלי (בסוגריים) – >>
לינק למאמר המלא שלהם בתחתית. אז נתחיל:
1.המקורות של תומר גנון פנו אליו והציעו לתת חומר נוסף לועדת הבדיקה של עמית מררי, שלא הופיע בעיתון. כך אפשר יהיה לבדוק דברים באופן ענייני ובלי שיבושים. צוות מררי לא עשה עם זה דבר. במאמר הטרי של כלכליסט נאמר >>
הדרמה החשובה מבחינת ישראל מתנהלת עכשיו בוינה, שם האמריקאים מקדמים מדיניות אסונית לישראל שהסכם הגרעין הוא רק חלק ממנה. זה משמח שהחיכוך בין ארצות הברית לבין פוטין סביב אוקראינה יכול לחבל קצת בשיחות וינה, אבל אין לנו מה לבנות על זה. הנה גרסה מקוצרת של המאמר של @Doranimated >>
ושלי בהארץ שמסבירה את הצד האמריקאי. מוטב לישראל שתבין מהר שהממשל הנוכחי אינו ידיד שלנו, ושחיבוקיו הסמליים נועדו להסיח את דעתנו מהעובדה שהוא מחבל באינטרסים הקיומיים שלנו.
(לינק למאמר מפורט הרבה יותר של מייק וטוני בדרן במידה - בסוף השרשור הארוך).
להלן עקרי הדברים: >>
ממשל ביידן מתכוון להשלים את ההיערכות מחדש ביחס לאיראן, שאותה החל ברק אובמה. כשמדברים על ההיערכות מחדש של ממשל אובמה ביחס לאיראן, עולה על הדעת מיד הסכם הגרעין. אבל הסכם הגרעין הוא רק מרכיב אחד מתוך פרויקט רחב של יצירת סדר חדש במזרח התיכון. ורק כאשר לוקחים >>
** ארה"ב והפלישה הרוסית לאוקראינה – מי נגד מי ולמה **
אני לא עוקב אחרי כל מה שאומרים בעיתונות הישראלית על היחס של ארצות הברית לפלישה הרוסית לאוקראינה, אבל מהמעט שאני רואה, נדמה לי שלא קוראים נכון את המפה, או אולי צריך לומר לא קוראים את המפה הנכונה. אז ברשותכם, שרשור >>
באורך מאמר בעיתון, כדי לשרטט את קווי המתאר העיקריים של ההקשר האמריקאי של כל זה.
נתחיל במה שהכי חשוב: החישוב של פוטין, שהפלישה תעבור בלי התערבות מערבית הוא תוצאה ישירה של מדיניות ביידן. מי שאומר לכם אחרת, טועה ומטעה.
אני לא מתכוון רק לזה שפוטין מלגלג בפומבי >>
על הבלי התקינות הפוליטית של המערב, שאותם הוא מנתח בצדק כשינאה עצמית המולידה חולשה כרונית. בזה הוא צודק כמובן. אני מדבר על מדיניות במובן הגיאו-פוליטי. ופה פוטין עשה לביידן משהו שהוא קרוב לשח-מט, בשנת בחירות אמצע לשני בתי הקונגרס. ביידן צריך לתמרן עכשיו בין >>
לפני כמה חודשים נפגשתי עם יועץ פוליטי לבכיר במפלגה הרפובליקנית. שיחת רקע, לא לייחוס. שאלתי אם ממשלת ישראל נעזרת בידידי ישראל הרפובליקנים כדי למנף את כוחם ללחץ נגד הסכם הגרעין. הוא צחק. הממשל הדמוקרטי מנהל את לפיד ובנט, הוא אמר.
בכיר פרו ישראלי במכון מחקר וושינגטוני הסביר >>
איך הכפיפות הזאת עובדת. ישראל אמנם מביעה בפני הממשל את התנגדותה, אבל רק מאחורי דלתיים סגורות. בפומבי, ישראל מקבלת את הנרטיב שאומר שיציאת טראמפ מההסכם היא שהובילה את איראן להאיץ את תכנית הגרעין שלה. אלה הבלים כמובן. איראן הפרה את ההסכם, שגם כך איפשר לה >>
להתקדם לעבר פצצה. אבל מאחר שישראל מקבלת את הנרטיב הזה, היא מוותרת בפועל על האפשרות להילחם בדעת הקהל האמריקאית נגד ההסכם. כי אם טעות היתה לצאת ממנו, זה לא משכנע לטעון במקביל שלא טוב לחזור אליו. >>
1/3 בשמאל עו מוכרים נרטיב על הרשעים-הימנים-נגד-אוקראינה. אבל מי שדפקו את אוקראינה באמת היו מרקל וביידן, וזה לא מקרה שגרמניה היתה בין אחרוני המסרבים להוצאת רוסיה ממערכת הסוויפט. היא תלויה מידי בגז הגרמני. אבל מכוון שה"עיתונות" מכרה לנו במשך 5 שנים שטראמפ בן ברית של פוטין >>
2. אז החמצנו את עיקר הסיפור. טראמפ אמר בזמנו למרקל שאם היא לא תשתחרר מתלות הגז הרוסי, כשפוטין יזיז את הטנקים היא תוכל בעיקר להיכנע. מרקל סירבה להבין. אבל טראמפ הטיל וטו על פרוייקט נורדסטרים 2 - צינור גז נוסף שמוביל מרוסיה לגרמניה. טראמפ הלך, למצהלותיה של האליטה המטומטמת, כאן, >>
3. שם ובכל המערב, ביידן הסיר את הוטו, והגז הרוסי המשיך לזרום לגרמניה, שהתעקשה לשחק ב"אנרגיה ירוקה" בבית, במקום להקים עוד כורים גרעיניים או לחפש גז ונפט. ואחרי שפוטין ראה את הנסיגה מאפגניסטן את הזחילה להסכם הגרעין, הוא הבין שלא גרמניה ולא ארה"ב צריכות להדאיג אותו.