אז זו רשימת חלקית של אלה שעשו בזמנו לייק לציוץ הנקלה הזה. בדרך כלל לא יפה לתפוס אנשים על לייק. אבל עיתונאים ואנשי ציבור שעושים לייק על קריאה להתשתיק כותב טורים, הם בעצם שותפים לקריאה. וזה לא צחוק. גם בלי שהניו יורק טיימס יגלה לקרואיו שמה שאמרתי התברר כאמת לאמיתה. אז הנה >>
מיכל אהרוני, בעלת טור, ישראל היום. @michalaharoni10 וגיא אלסטר, עורך חדשות החוץ, וואלה. @guyelster
לאיתי ורד עצמו, לפרסיקו, ולטל שניידר הקדשתי ציוצים אישיים. פרסיקו הכחיש. משניידר לא שמעתי). אז נסתפק בזה לפי שעה. כי השאלה >>
היא לא מידת ההבנה של כל אלה באמריקה, או יכולתם הלוקה בחסר לשפוט את מה שכתבתי. העניין הוא שלא היה צריך לחכות לאישור של הניו יורק טיימס לדברים שאמרתי, כדי לראות שאני כותב דברים מנומקים, ושלקרוא להשתיק אותי זה בעצם לבטל את כללי המשחק. אישית, אני בעד >>
הזכות לכתוב גם דברים לא מנומקים. אני חושב שרוב התקשורת משקרת בנושא #תיק4000 שהוא לגמרי תיאוריית קונספירציה. אבל אני לא קורא להשתיק את המאמינים בה, וגם לו את מי שאני חושב שמשקרים במודע. אני בעד להתווכח איתם. וכך זה צריך להיות. שיהיה לכם שבוע טוב.
אז מה היה על הלאפטופ של האנטר? התשובה פשוטה: עדויות די ישירות לזה שג'ו ביידן מעורב עד צוואר בשחיתות באוקראינה ובסין (על דרום אמריקה נדלג בשלב זה, כי זה לא קשור למחשב).
ובכן, אני חסום אצל הפרשן לענייני ארצות הברית, יפתח דיין,
אז קיבלתי את התגובה שלו למה שכתבתי בנושא בטקסט דרך חברים. אני מניח שזה היה בטוויטר, אז אשיב בטוויטר (ובפייסבוק). אתעלם ברשותכם מהקללות הנרגשות, וגם מן הסמנטיקה (איזה מונחים בדיוק הוא נקט כדי להפחית בחשיבות העניין) ואנצל את ההזדמנות כדי לחלוק עליו בנושא הליבה: >>
עבריינותו של ג'ו ביידן.
ראשית, מילה טובה לדיין. הוא לפחות עקבי. הוא לא הבין את משמעות החומר שהתגלה על המחשב אז, בזמן אמת, והוא עדיין לא מבין על מה הרעש, גם עכשיו אחרי שהניו יורק טיימס הודה בקיומו של החומר ובאותנטיות שלו. דיין פשוט מדקלם את מה שאומרת תעמולת >>
אז עכשיו אני יכול לחזור לחפור לכם על העניין עצמו. ואני אעשה כאן כמה שרשורים על אספקטים שונים של פרשת הלאפטופ מהגיהנום כי אני רואה שבשום מקום לא מסבירים את עובדות היסוד של הפרשה בצורה בהירה. או בעצם בכלל.
אז אולי נתחיל מכאן, מזה שאיש לא הסביר בצורה בהירה. למה? >>
האם אני וגלעד צוויק (ועוד כמה צדיקים בסדום) קיבלנו איזה סיפור בלעדי? לא. בכלל לא. פשוט לא ביטלנו את זה כפי שעשו רוב כתבינו האמיצים. ויש סיבה לזה שהם נהגו כך, וביטלו כלאחר יד עובדות כ"פייק ניוז" ועדויות משכנעות כ"תיאוריית קונספירציה" (כנסו לפיד >>
של גלעד צוויק, תראו שם ארכיון שלם של חוכמולוגים). זה קרה כי רוב הפרשנים האלה עובדים כך: הם שומעים על סיפור או אירוע, אז הם מיד הולכים לבדוק את המקורות שהם סומכים עליהם. אלה הם כמובן לא כלי תקשורת ימניים, שתקשורת המיינסטרים טרחה לסווג כקונספירטיביים ולא אמינים, >>
זה ה-סיפור. מירנדה דיוויין מחברת הספר המעולה "הלאפטופ מהגהנום" ניסחה את זה מצויין בעמוד הדעות של הניו יורק פוסט היום: "המדיה עזרה להסתיר את ג'ון ביידן האמיתי על ידי צנזורה של סיפורי האנטר". זה הסיפור ולא רק של הבחירות. ממרומי הנשיאות בארה"ב ועד תהומות גל"צ. ואם >>
הסיפור הזה על המחשב של האנטר ביידן, איך נחשף ואיך נקבר, עבר לידכם ולא שמתם לב, אז אתם לא באמת מבינים באיזה עולם אתם חיים. עכשיו פתאום ה"עיתונות" של השמאל מודה שהסיפור היה אמת. זה אחרי שערב הבחירות השמאל דיכא ביעילות מדהימה את האמת, ובכך וידא שהבחירות לא יושפעו מהאמת. >>
זה כמעט בלתי נתפס. מה ששיקרו לנו על טראמפ במשך ארבע שנים, התברר לפתע, שלושה שבועות לפני הבחירות כנכון על ביידן. ארבע שנים טחנו לנו בשכל שטראמפ עשה קנוניה עם פוטין, ואז רגע לפני הבחירות, צצו עדויות חד משמעיות לזה שמשפחת ביידן מעורבת עם הסינים >>
1/15. כפי שאמר תומס ג'פרסון, "רק הכוזב זקוק לתמיכת הממשלה. האמת יכולה לעמוד בכוחות עצמה."
לכן השמאל דורש צנזורה, והימין לא. זו תמצית הסיפור. והנה החדשות בהרחבה:
זה לא מקרה שהאנשים שהקימו את חומת השקר של השמאל, >>
2. שמסתירה במקום להאיר את המציאות, הם אלה שקוראים להשתיק את הצד השני, שנאבק על האמת. זה מזכיר מאד את מה שקרה בראשית ימי הסכם אוסלו, כפי שכבר כתבתי. גם אז, השמאל נאבק לשמר את נרטיב השקר, הימין נאבק להוציא לאור את העובדות. השמאל התגייס להסתיר >>
3. את האמת על נאומי הג'יהאד של ערפאת, הימין ניסה (ולא הצליח) להוציא את האמת הזאת לאור. רק עכשיו היתה לנו דוגמא מרהיבה עם ד"ר יובל קרני, המומחה לחופש הביטוי, מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה (זו לא בדיחה, זו אשכרה המומחיות שלו), שקרא להשתיק אותי, >>
ברשותכם, כמה מילים על תחקיר כלכליסט בנושא השימוש של המשטרה בסייבר התקפי נגד אזרחים, בניגוד לחוק. כי תשלובת פרקליטות עיתונות עושה הכל בשביל לקבור את הנושא, ולספר לכם שהיתה בדיקה והכל בסדר. אבל לפני הכל שימו לב: אם היתה כוונה רצינית לברר את האמת, >>
ולא רק למרוח את הבדיקה, היו מעניקים למקורות של כלכליסט חיסיון (נגיד כמו שנתן שי ניצן להדס שטייף). מאחר שלא עשו זאת צריך להיות ברור לכל מתבונן סביר שמדובר בטיוח, לא בבדיקה.
ועכשיו לכמה נקודות מרכזיות מתוך כלכליסט עם תוספות והערות שלי (בסוגריים) – >>
לינק למאמר המלא שלהם בתחתית. אז נתחיל:
1.המקורות של תומר גנון פנו אליו והציעו לתת חומר נוסף לועדת הבדיקה של עמית מררי, שלא הופיע בעיתון. כך אפשר יהיה לבדוק דברים באופן ענייני ובלי שיבושים. צוות מררי לא עשה עם זה דבר. במאמר הטרי של כלכליסט נאמר >>