אז זו רשימת חלקית של אלה שעשו בזמנו לייק לציוץ הנקלה הזה. בדרך כלל לא יפה לתפוס אנשים על לייק. אבל עיתונאים ואנשי ציבור שעושים לייק על קריאה להתשתיק כותב טורים, הם בעצם שותפים לקריאה. וזה לא צחוק. גם בלי שהניו יורק טיימס יגלה לקרואיו שמה שאמרתי התברר כאמת לאמיתה. אז הנה >>
מיכל אהרוני, בעלת טור, ישראל היום. @michalaharoni10 וגיא אלסטר, עורך חדשות החוץ, וואלה. @guyelster
לאיתי ורד עצמו, לפרסיקו, ולטל שניידר הקדשתי ציוצים אישיים. פרסיקו הכחיש. משניידר לא שמעתי). אז נסתפק בזה לפי שעה. כי השאלה >>
זה ה-סיפור. מירנדה דיוויין מחברת הספר המעולה "הלאפטופ מהגהנום" ניסחה את זה מצויין בעמוד הדעות של הניו יורק פוסט היום: "המדיה עזרה להסתיר את ג'ון ביידן האמיתי על ידי צנזורה של סיפורי האנטר". זה הסיפור ולא רק של הבחירות. ממרומי הנשיאות בארה"ב ועד תהומות גל"צ. ואם >>
הסיפור הזה על המחשב של האנטר ביידן, איך נחשף ואיך נקבר, עבר לידכם ולא שמתם לב, אז אתם לא באמת מבינים באיזה עולם אתם חיים. עכשיו פתאום ה"עיתונות" של השמאל מודה שהסיפור היה אמת. זה אחרי שערב הבחירות השמאל דיכא ביעילות מדהימה את האמת, ובכך וידא שהבחירות לא יושפעו מהאמת. >>
זה כמעט בלתי נתפס. מה ששיקרו לנו על טראמפ במשך ארבע שנים, התברר לפתע, שלושה שבועות לפני הבחירות כנכון על ביידן. ארבע שנים טחנו לנו בשכל שטראמפ עשה קנוניה עם פוטין, ואז רגע לפני הבחירות, צצו עדויות חד משמעיות לזה שמשפחת ביידן מעורבת עם הסינים >>
1/15. כפי שאמר תומס ג'פרסון, "רק הכוזב זקוק לתמיכת הממשלה. האמת יכולה לעמוד בכוחות עצמה."
לכן השמאל דורש צנזורה, והימין לא. זו תמצית הסיפור. והנה החדשות בהרחבה:
זה לא מקרה שהאנשים שהקימו את חומת השקר של השמאל, >>
2. שמסתירה במקום להאיר את המציאות, הם אלה שקוראים להשתיק את הצד השני, שנאבק על האמת. זה מזכיר מאד את מה שקרה בראשית ימי הסכם אוסלו, כפי שכבר כתבתי. גם אז, השמאל נאבק לשמר את נרטיב השקר, הימין נאבק להוציא לאור את העובדות. השמאל התגייס להסתיר >>
3. את האמת על נאומי הג'יהאד של ערפאת, הימין ניסה (ולא הצליח) להוציא את האמת הזאת לאור. רק עכשיו היתה לנו דוגמא מרהיבה עם ד"ר יובל קרני, המומחה לחופש הביטוי, מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה (זו לא בדיחה, זו אשכרה המומחיות שלו), שקרא להשתיק אותי, >>
ברשותכם, כמה מילים על תחקיר כלכליסט בנושא השימוש של המשטרה בסייבר התקפי נגד אזרחים, בניגוד לחוק. כי תשלובת פרקליטות עיתונות עושה הכל בשביל לקבור את הנושא, ולספר לכם שהיתה בדיקה והכל בסדר. אבל לפני הכל שימו לב: אם היתה כוונה רצינית לברר את האמת, >>
ולא רק למרוח את הבדיקה, היו מעניקים למקורות של כלכליסט חיסיון (נגיד כמו שנתן שי ניצן להדס שטייף). מאחר שלא עשו זאת צריך להיות ברור לכל מתבונן סביר שמדובר בטיוח, לא בבדיקה.
ועכשיו לכמה נקודות מרכזיות מתוך כלכליסט עם תוספות והערות שלי (בסוגריים) – >>
לינק למאמר המלא שלהם בתחתית. אז נתחיל:
1.המקורות של תומר גנון פנו אליו והציעו לתת חומר נוסף לועדת הבדיקה של עמית מררי, שלא הופיע בעיתון. כך אפשר יהיה לבדוק דברים באופן ענייני ובלי שיבושים. צוות מררי לא עשה עם זה דבר. במאמר הטרי של כלכליסט נאמר >>
הדרמה החשובה מבחינת ישראל מתנהלת עכשיו בוינה, שם האמריקאים מקדמים מדיניות אסונית לישראל שהסכם הגרעין הוא רק חלק ממנה. זה משמח שהחיכוך בין ארצות הברית לבין פוטין סביב אוקראינה יכול לחבל קצת בשיחות וינה, אבל אין לנו מה לבנות על זה. הנה גרסה מקוצרת של המאמר של @Doranimated >>
ושלי בהארץ שמסבירה את הצד האמריקאי. מוטב לישראל שתבין מהר שהממשל הנוכחי אינו ידיד שלנו, ושחיבוקיו הסמליים נועדו להסיח את דעתנו מהעובדה שהוא מחבל באינטרסים הקיומיים שלנו.
(לינק למאמר מפורט הרבה יותר של מייק וטוני בדרן במידה - בסוף השרשור הארוך).
להלן עקרי הדברים: >>
ממשל ביידן מתכוון להשלים את ההיערכות מחדש ביחס לאיראן, שאותה החל ברק אובמה. כשמדברים על ההיערכות מחדש של ממשל אובמה ביחס לאיראן, עולה על הדעת מיד הסכם הגרעין. אבל הסכם הגרעין הוא רק מרכיב אחד מתוך פרויקט רחב של יצירת סדר חדש במזרח התיכון. ורק כאשר לוקחים >>
** ארה"ב והפלישה הרוסית לאוקראינה – מי נגד מי ולמה **
אני לא עוקב אחרי כל מה שאומרים בעיתונות הישראלית על היחס של ארצות הברית לפלישה הרוסית לאוקראינה, אבל מהמעט שאני רואה, נדמה לי שלא קוראים נכון את המפה, או אולי צריך לומר לא קוראים את המפה הנכונה. אז ברשותכם, שרשור >>
באורך מאמר בעיתון, כדי לשרטט את קווי המתאר העיקריים של ההקשר האמריקאי של כל זה.
נתחיל במה שהכי חשוב: החישוב של פוטין, שהפלישה תעבור בלי התערבות מערבית הוא תוצאה ישירה של מדיניות ביידן. מי שאומר לכם אחרת, טועה ומטעה.
אני לא מתכוון רק לזה שפוטין מלגלג בפומבי >>
על הבלי התקינות הפוליטית של המערב, שאותם הוא מנתח בצדק כשינאה עצמית המולידה חולשה כרונית. בזה הוא צודק כמובן. אני מדבר על מדיניות במובן הגיאו-פוליטי. ופה פוטין עשה לביידן משהו שהוא קרוב לשח-מט, בשנת בחירות אמצע לשני בתי הקונגרס. ביידן צריך לתמרן עכשיו בין >>