1) שרשור 🐟 - הביולוגיה של דגי הסלמון:
נתקלתי אתמול בסרטון שמציג את מסעם של דגי הסלמון מהים הפתוח אל הנהרות בהם נולדו, ע״מ להעמיד צאצאים. למרות שהמסע מרתק כשלעצמו, הסרטון הזכיר לי עד כמה מדהימה הביולוגיה של דגים אלה, המאפשרת להם לעבור מסביבת מים מתוקים למים מלוחים ובחזרה.
נתקלתי אתמול בסרטון שמציג את מסעם של דגי הסלמון מהים הפתוח אל הנהרות בהם נולדו, ע״מ להעמיד צאצאים. למרות שהמסע מרתק כשלעצמו, הסרטון הזכיר לי עד כמה מדהימה הביולוגיה של דגים אלה, המאפשרת להם לעבור מסביבת מים מתוקים למים מלוחים ובחזרה.
2) המסע של דגי הסלמון מתחיל בנהרות מים מתוקים בהם הדגיגונים בוקעים ומתבגרים. בתום תהליך ההתבגרות, הם יוצאים אל הים הפתוח בו יבלו את מרבית חייהם (4-5 שנים בממוצע). בעת בגרות מינית, הם עוברים שינויים פיזיים ופוצחים במסע של מעל 1,000 ק״מ (ולגובה של מעל 2,000 מ׳) בחזרה למקום בו בקעו.
3) מעט מאוד משוכני המים מסוגלים לחיות בסביבת מים מלוחים ומתוקים. עבור הרוב המוחץ, מעבר מסביבה אחת לאחרת פירושו מוות בטוח. אחת הסיבות לכך דומה לסיבה שאדם שינסה להרוות צמאונו עם מי ים מלוחים ימות מהתייבשות. אז כיצד מצליח דג הסלמון להתמודד עם האתגר הלא מבוטל הזה?
4) ובכן, כולנו מורכבים מתאים המכילים כמות רבה של נוזל. למים יש יכולת להיכנס ולצאת מהתאים תודות לקרום תא (ממברנה) חדיר-למחצה. ה״בעיה״ היא שלמים יש נטיה לעבור מאיזור אחד שיש בו ריכוז גבוה של מולקולת מים לאיזור אחר שיש בו ריכוז נמוך של מולקולות מים. אפשר לנסח זאת גם אחרת -->
5) --> ניתן לומר שלמים יש נטיה לעבור מאיזור בו ריכוז המומס נמוך לאיזור בו ריכוז המומס גבוה (בלשון פשוטה: אם ניקח כלי שמחולק באמצע עם קרום שחדיר רק למים ובצד אחד נשים המון מלח במים ובצד השני לא נשים בכלל, המים יעברו מהצד עם הפחות מלח לצד עם היותר מלח). לתהליך הזה קוראים ״אוסמוזה״. 
6) לכן אם נשתה ונעכל מי ים מלוחים, הצד שמחוץ לתאים שלנו יכיל ריכוז מלח גבוה יותר מהצד שבתוך התאים (שכאמור מוקפים בקרום חדיר-למחצה), וכפועל יוצא המים יצאו מהתאים שלנו (באוסמוזה) ונמות מהתייבשות. הוא הדין גם לדגי מים מתוקים המוכנסים למי ים מלוחים.
(התהליך הנ״ל בהפשטה, כמובן).
(התהליך הנ״ל בהפשטה, כמובן).
7) כלומר, הסכנה לדג הסלמון שלנו היא שבסביבת מים מתוקים, ריכוז המים בתאים יגדל וריכוז המלחים ירד. ובסביבת מים מלוחים, ריכוז המים בתאים יפחת וריכוז המלחים יגדל. תוצאה הרסנית בשני המקרים.
8) אז כיצד מצליח דג הסלמון להתמודד עם האתגר? ובכן, באמצעות מספר אדפטציות פיזיולוגיות.
ראשית, בסביבת מים מתוקים (היכן שקיים סיכון לעליית ריכוז המים בתאים) הוא לא שותה בכלל (כן, הוא דג, חי במים, אבל הוא לא חייב לשתות). לעומת זאת, במים מלוחים הוא שותה כמויות גדולות של מים בכל יום.
ראשית, בסביבת מים מתוקים (היכן שקיים סיכון לעליית ריכוז המים בתאים) הוא לא שותה בכלל (כן, הוא דג, חי במים, אבל הוא לא חייב לשתות). לעומת זאת, במים מלוחים הוא שותה כמויות גדולות של מים בכל יום.
9) הכליות של הסלמון גם משנות את פעולתן במעבר בין הסביבות. בסביבת מים מתוקים הדג מייצר כמות גדולה של שתן מדולל שמאפשר הוצאה של נוזלים החוצה מהגוף. ואילו בסביבת מים מלוחים השתן נעשה מרוכז ע״מ להוציא מלחים במקום לאבד נוזלים.
10) והמנגנון המרכזי האחרון הוא השינוי בפעולת ״משאבות״ המצויות על קרום תאי אפיתל בזימי הדג, אשר בסביבות בהן ריכוז המלחים שונה (קרי, מים מתוקים או מלוחים) הן שואבות פנימה או החוצה מלחים, גם אם בניגוד לנטיה הטבעית שמתרחשת באוסמוזה.
11) דבר אחרון: לדג קוראים סלמון, לא סולומון (הוא לא יהודי, למרות שהוא כשר). מקור השם במילה הלטינית salmo (כשלעצמה גלגול של המילה salire שפירושה לקפץ - בשל היכולת המדהימה של הדג לשחות בקפיצות גם כנגד מפלים).
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
