בריטניה ויפן הן שני קשרי החוץ הכי חשובים של ישראל אחרי ארה״ב. האובססיה שלנו עם מה חושבים עלינו בבית הלבן היא לא רק אינפנטילית, היא חוסמת אותנו מלראות את תהליכי העומק של הזירה הבינלאומית ואיך אנחנו יכולים לשפר את עמדתנו. ישראל צריכה להפסיק להתמקד רק בקשר המיוחד עם וושינגטון,>
> ולהתחיל לחשוב איך אנחנו משתלבים באנגלו-ספרה מורחבת (ארה״ב, בריטניה, אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, הודו ויפן). capx.co/the-anglospher…
האנגלו-ספרה (ארה״ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד) הייתה מאז אמצע המאה ה-20 בלב של מה שאנחנו חושבים עליו כמערב. ברית ה-Five Eyes הפכה אותן לארגון מודיעין האותות הגדול בעולם, והן בדרך כלל פעלו צבאית ודיפלומטית יחד (במיוחד ארה״ב-בריטניה-אוסטרליה). en.wikipedia.org/wiki/Five_Eyes
אחרי נפילת בריה״מ, האנגלו-ספרה התנוונה, כל אחד מהמרכיבים הולך בכיוון אחר: בריטניה השתלבה בשוק המשותף של אירופה, אוסטרליה וניו-זילנד חיזקו את הקשרים עם סין, ארה״ב הגדילה את האינטגרציה שלה בצפון אמריקה ומצאה עצמה ללא יריב משמעותי שיכריח בניית קואליציה בינלאומית.
האגרסיביות של סין במזרח אסיה והיציאה של בריטניה מהאיחוד מזריקים חיים חדשים באנגלו-ספרה: בריטניה מחפשת את מקומה בעולם אחרי היציאה, אוסטרליה הפכה יריבה לסין, ארה״ב מודאגת מסין ורוסיה כאתגר הגלובאלי הבא שלה. foreignpolicy.com/2019/10/24/bor…
הדבר היחיד שעוד מונע את האנגלו-ספרה ושתי השותפות הטבעיות שלה - יפן והודו - להפוך לגוש מדיני חדש הוא ההתעקשות של חוגי מדיניות בוושינגטון על ״חיזוק הקשרים הטרנס-אטלנטים״ ושמירת האיחוד האירופי בתוך המחנה האמריקני.
הם כנראה מאמינים שהיעדר הנהגה אמריקנית הביאה את גרמניה לעשות עסקים עם רוסיה וסין, ושממשל ביידן יכול להביא את הגרמנים והאיחוד להפוך לחלק מקואליציה בינלאומית נגד רוסיה-סין. ממשל ביידן הולך להדגיש השנה את חיזוק היחסים הטרנס-אטלנטים. הוא כנראה הולך להיכשל. carnegieeurope.eu/2021/01/19/wil…
בספטמבר יערכו בחירות בגרמניה, עם הירוקים צפויים להיות המפלגה השנייה בגודלה אחרי ה-CDU (המפלגה של מרקל). הירוקים תומכים באינטגרציה אירופית וקו עימותי יותר עם סין ורוסיה, אך מתנגדים לנשק גרעיני ובניית כוחה הצבאי של גרמניה rusi.org/commentary/ger…
התרחיש הסביר הוא שבתקופת ביידן יפול סוף-סוף האסימון בוושינגטון שגרמניה והאיחוד האירופי הם כבר לא שחקנים רלוונטים בזירה הבינלאומית החדשה, משותקים מדי מבפנים ומפחדים מעימות בשביל להתמודד עם רוסיה וסין. זה לא אומר שארה״ב תנטוש את מזרח אירופה - משום הצורך לבלום את רוסיה - >
> אך היא בהחלט הולכת לנטוש את האשליה של יחסים טרנס-אטלנטים. לקראת 2030 לכן אנחנו נראה גוש מדיני-כלכלי-צבאי חדש, עם בריטניה-ארה״ב-יפן כמשולש הדומיננטי בו ואליו מצטרפות גם אוסטרליה, הודו וניו-זילנד.japantimes.co.jp/opinion/2020/0…
היחידה שיש לגביה סימן שאלה היא ניו-זילנד, שתחת ראש הממשלה ג׳סינדה ארדרן חיזקה את הקשרים עם סין. זו שאלה של זמן עד שוושינגטון תתחיל ללחוץ את ניו-זילנד להתרחק מבייג׳ין או למצוא עצמה מחוץ למערכת החדשה של האנגלו-ספרה. reuters.com/article/us-chi…
השיח בישראל צריך עכשיו להתמקד באיך אנחנו משתלבים בתוך המחנה החדש הזה. איך אנחנו מחזקים את הקשרים הכלכלים, הביטחונים והטכנולוגים עם יפן ובריטניה, כמו גם עם הודו, ומה אנחנו מביאים לשולחן מבחינת היכולת לייצב את המזרח התיכון ולשמור על התנועה בים האדום ובסואץ זורמת.
אנחנו חיים בעולם הנתון לשינויים אדירים. הגיע הזמן להתעורר.
חלק מהתגובות פה מראות שאנשים לא יודעים קרוא וכתוב. הבא לכתוב ״אבל אי אפשר לוותר על ארה״ב״ יחסם.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
מחשבה לבוקר:
ישראל נמצאת בדילמה ביחס למגעים בין ארה״ב לאיראן וכל הסכם חלקי שיהיה -
מצד אחד, התנגדות מוחלטת למגעים תמנע מאיתנו (שוב) להיות בשולחן המו״מ ואת היכולת להשפיע עליו.
מצד שני, תמיכה שלנו במו״מ שמתעלם מהטרור האזורי של איראן ואיום הטילים>
> יעזור לממשל להכשיר אותו בדעת הקהל ובקונגרס ולהסיר סנקציות הקשורות לפעילות הטרור של איראן, בטענה ש״ישראל מכירה ומסכימה״. במילים אחרות, הרצון שלנו להיות בשולחן יכול להקל על הממשל להגיע להסכם רע לנו.
יכול להיות שהצעד החכם הוא להבהיר בצורה פומבית את הנקודות שישראל רואה כקריטיות לכל הסכם טוב, מתוך ידיעה שממשל ביידן לא יוכל להביא את איראן להסכים להן. אנחנו לא נתנגד למו״מ, רק נתנגד להסכם רע שמסכן את ביטחון ישראל וביטחון ארה״ב (איום הטילים, הקשר האיראני-קוריאני)
הגרף השבועי הוא פינה שבועית ב״משחק הגדול״ - אחת לשבוע, בימי חמישי, תקבלו גרף (או מפה) שיעשה לכם קצת סדר במה קורה בעולם. הגרף נלקח מהניתוחים המפורסמים אחת לשבוע בפל״ג, מועדון המנויים של המשחק הגדול.
גרמניה היא מעצמה יוצאת דופן מהרבה בחינות, אך אולי השתיים החשובות ביותר, שגם מעלות הכי הרבה סימני שאלה, הן אלו:
מצד אחד, מבין הכלכלות הגדולות של העולם, גרמניה חריגה בתלות שלה בייצוא. ייצוא מהווה כמעט מחצית מהתמ״ג הגרמני, אך רק 20% מזה הסיני או 12% מזה האמריקני.>
> גרמניה בנתה כלכלת ייצור מתקדמת שמכוונת בעיקר לשווקים עולמיים, ולא לצריכה פנימית.
זה אגב מה שכתבתי בהקשר של מדיניות החוץ הצפויה של ביידן, לפני שלושה חודשים:
״אחת הנקודות שאני שב ומדגיש מפני שהן כל-כך חשובות לכל מי שמקווה להצליח בעולם, היא שהגלובליזציה הניאו-ליברלית הסתימה. הזרימה החופשית של הון, סחורות ואנשים, עם מעט מאוד רגולציה מצד המדינות המתועשות, הסתימה>
> מה שהולך להיות היא גלובליזציה לאומית יותר, בה המדינות המתועשות, ובראשן ארה״ב, מחפשות איך להגדיל את התעסוקה שלהן, לא המסחר שלהן.
אני כנראה צריך לצייץ את זה פעם ביום: אני אוסף סקרים שתומכים בטראמפ כדי להטריל את מי שהתערבתי נגדו. למה התערבתי? כי אני אוהב התערבויות ידידותיות. אין לי מושג מי ינצח ומעולם לא פרסמתי עמדה כאנליסט. אז למה התערבתי? כי זה כיף. צריך טיפה חשיפה לסיכון בחיים, אחרת זה משעמם.
שרשור לכבוד שבת: מה המטרה של נושאות מטוסים? בגדול, למנוע מלחמות. נושאת מטוסים היא כמו פצצת אטום, רק גמישה יותר. שרשור על אסטרטגיה, עליונות ימית ומכונות המלחמה האדירות ביותר שהאדם יצר. יאללה מתחילים.
בשביל להבין את התפקיד של נושאת מטוסים, צריך להבין שני מושגים באסטרטגיה: הקרנת כוח והסלמה. בשביל הנוחות אני אמנע מהדיון התיאורטי ואנסה להתמקד בת׳כלס.
מהי הקרנת כוח? היא פעולה שאני עושה כדי להוכיח ליריב שלי ולבעלי הברית שלי שאני יכול ומוכן לפעול להגן או להשיג את האינטרסים שלי. הקרנת כוח היא בעצם הוכחה שאני לא רק מדבר, אלא גם מסוגל לעשות.
עם חזרתו של דיון ה-f-35 לחיינו, נכון להצביע על נקודה שלא הרבה מדברים עליה, למרות שהיא חשובה כדי להבין את המשמעויות האסטרטגיות של מכירת מטוסי f-35 במזרח התיכון. בקצרה: f-35 יוצר תלות אסטרטגית בארה״ב. ממש תלות.
נתחיל מנקודה בסיסית: מטוס הוא לא אקדח עם כנפיים. הוא לא משהו שקונים ואז אומרים תודה למוכר וממשיכים בחייכם. מטוס צריך חלקי חילוף, תחזוקה, בדיקות, עדכוני תוכנה, התאמות נשק, שינויי חיווט, שיתוף מידע בטיחותיים ועוד. מטוס הוא כמו רכב יוקרה גרוע - הרבה תחזוקה, בשביל מעעט פעילות.
עבדכם הנאמן יודע זאת כי הוא היה בצד הזה, מתעסק בין השאר בצד התחזוקה של מטוסים. עם מטוסים ישנים עוד אפשר לעקוף את היצרן המקורי, לעיתים פשוט מפני שהוא הפסיק לייצר חלקים. ה-F-35 הוא לא מטוס ישן. הוא אפילו לא מטוס חדש - הוא חיה אחרת.