חמאס השתלט על הרצועה בקיץ 2007. באותו זמן: 1. התנהלו שיחות אבו-מאזן-אולמרט, 2006-2008 (כולל ועידת אנאפוליס בנובמבר 2007). הייתה התקדמות להסכם כולל, אך השיחות נפלו לקראת סוף 2008, בעיקר עקב המצב הפוליטי-ביטחוני בארץ (חקירות אולמרט, ממשלת מעבר, מבצע עופרת יצוקה)>
>2. חידוש המשא ומתן ב-2010 בין ישראל לפלשתינים נפל על הפשרת הבנייה בהתנחלויות והדרישה הישראלית שהפלשתינים יכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כתנאי מקדים.>
> 3. שיחות השלום תחת קרי בין 2013 ל-2014 עלו על שרטון שוב בגלל בנייה בהתנחלויות, הקפאת הסבב הרביעי של שחרור המחבלים ופנייה פלשתינית למוסדות בינלאומיים.> theatlantic.com/international/…
> רק בסבב השיחות הזה אנו רואים לראשונה שימוש בחמאס כאמתלה לחיסול השיחות: חמאס ופת״ח הכריזו על הסכם פיוס באפריל 2014 ובו-ביום *ישראל* הודיעה שהיא משהה את שיחות השלום: mako.co.il/news-military/…
> זה הכישלון השני של ממשל אובמה בתהליך השלום, והניסיון השני היה ביוזמן ג׳ון קרי, לא הנשיא. הבית הלבן יורד מנושא הסכסוך, מתמקד באיראן. bbc.com/news/world-mid…
> כשטראמפ מציג את עסקת המאה שלו, הדרישה היא לפרוק את חמאס מנשקו, *לא* לבטל את חמאס. התוכנית עדיין נשארת בקווי שתי מדינות לשני עמים, ונופלת כי הפלשתינים מחרימים אותה לחלוטין.
אם להסתכל על תהליך השלום מאז השתלטות חמאס על הרצועה, הרי שהדרך הכי טובה לפוצץ את התהליך היא בנייה בהתנחלויות.
בנוגע לאסטרטגית הפיצול, קשה לראות למה ישראל חייבת לשמור על שלטון חמאס ברצועה כדי להשתמש בו כאמתלה להחרים שיחות שלום עם הפלשתינים.
הדרישה שלה לתנאי מקדים של הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי תוקעת את פת״ח, וגם אם חמאס יוסר מעזה הוא ימשיך להיות שחקן פוליטי חשוב ברשות הפלשתינית.
אם ישראל כל-כך צריכה ממשלת אחדות פלשתינית כדי לעצור את תהליך השלום, שתדרוש בחירות ברשות כתנאי מקדים. זה יעשה את העבודה.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
אני לא חושב שאנשים מעריכים מספיק עד כמה האיחוד האירופי הוא בדיחה: 1. הסיבה המרכזית שרוסיה ובלארוס עושות מה שהן רוצות היא שרוסיה שומרת על האורות דולקים באירופה (כשליש מצריכת הגז, חצי מצריכת הנפט של האיחוד), והנפט והגז שלה עוברים דרך בלארוס.
2. גרמניה, הכוח הכלכלי המרכזי של האיחוד ודה-פקטו המנהיגה הפוליטית שלו, מסרבת לבטל את פרויקט nord stream 2, *שיגדיל* את צריכת הגז של אירופה מרוסיה, ויאפשר למוסקבה לנתק את הצינורות לפולין ואוקראינה ללא חשש לפגיעה בגרמניה.
3. אחרי כל צעד בוטה של רוסיה גרמניה הייתה יכולה להודיע שהיא מבטלת את הפרויקט, מאחלת לרוסיה בהצלחה, ומקימה מערך עצום של מתקנים לקבלת גז טבעי נוזלי מקטאר וארה״ב. במקום הגרמנים משחקים ב״איזון אסטרטגי״ בין רוסיה וארה״ב, שזה בת׳כלס אומר לנסות לא לעצבן את הרוסים ולהבטיח את>
משום שאתם אוהבים תרחישי קצה, ומפני שהטמפרטורות סביב אוקראינה מתחילות לעלות (מה שאמרתי שיקרה כבר לפני שלושה חודשים), בואו ננסה לענות על השאלה: למה הקרמלין רוצה לפרק את אוקראינה?
ועל שאלת המשנה: למה גיאו-אסטרטגיה חשובה בעידן של נשק גרעיני?
שרשור.
לרוסיה יש בעיה אסטרטגית בסיסית: למרות שהיא מדינה גדולה מאוד, האוכלוסייה מרוכזת בשטח קטן מאוד, עם מעט מאוד חיץ גיאוגרפי בינה ובין מדינות אחרות: רוב ״רוסיה״ חיה בחלק האירופי של המדינה, שנמצא במרחק של כ-500~ מהאיחוד האירופי.
ניתן לגשת ללב הדמוגרפי של רוסיה משלושה כיוונים: דרך המדינות הבלטיות, דרך בלארוס ומעבר סמולנסק, ודרך אוקראינה, חוצים את הדנייפר ופשוט ממשיכים צפונה למוסקבה. במפה: המהלכים הפותחים של הנאצים ימ״ש במבצע ברברוסה. בצפון דרך הבלטיות, במרכז דרך מעבר סמולנסק, בדרום חציית הדנייפר.
אני הורג זמן לפגישה, אז בואו נדבר קצת גיאופוליטיקה, מדיניות מוניטרית ושלוש שאלות: 1. למה הצילו את יוון מפשיטת רגל ב-2011? 2. למה בריטניה הצליחה לצאת מהאיחוד האירופי? 3. למה אם איטליה תנסה משהו דומה, גרמניה תפלוש אליה?
שרשור.
אחד התחומים הכי מרתקים בגיאופוליטיקה הוא זה של כלכלה פוליטית, במיוחד מדיניות מוניטרית. במילים פשוטות יותר, האופן שבו כסף מעצב את ההיסטוריה והכוח הלאומי של מדינה הוא תחום מרתק.
החוזק של הסטרלינג אפשר לבריטניה לגייס חוב עצום ולממן את המלחמה נגד נפוליאון, והחשש מפני החלשה של הסטרלינג עקב מאזן מסחר שלילי עם סין הביא את בריטניה לייצא אופיום הודי לסין, מה שהסתיים במלחמות האופיום. jstor.org/stable/2122576…
הערה: אין תחרות אמיתית בין ארה״ב לסין על האיחוד האירופי, משלושה טעמים: 1. האיחוד צריך דולרים אמריקנים כדי שהאירו לא יתנדף. 2. האיחוד צריך חיילים אמריקנים כדי לבלום את רוסיה. 3. סין היא מדינה טוטליטרית. היחידים שזה לא מעניין אותם הם קונצרנים גרמנים (מפתיע).
בריטניה ויפן הן שני קשרי החוץ הכי חשובים של ישראל אחרי ארה״ב. האובססיה שלנו עם מה חושבים עלינו בבית הלבן היא לא רק אינפנטילית, היא חוסמת אותנו מלראות את תהליכי העומק של הזירה הבינלאומית ואיך אנחנו יכולים לשפר את עמדתנו. ישראל צריכה להפסיק להתמקד רק בקשר המיוחד עם וושינגטון,>
> ולהתחיל לחשוב איך אנחנו משתלבים באנגלו-ספרה מורחבת (ארה״ב, בריטניה, אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, הודו ויפן). capx.co/the-anglospher…
האנגלו-ספרה (ארה״ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד) הייתה מאז אמצע המאה ה-20 בלב של מה שאנחנו חושבים עליו כמערב. ברית ה-Five Eyes הפכה אותן לארגון מודיעין האותות הגדול בעולם, והן בדרך כלל פעלו צבאית ודיפלומטית יחד (במיוחד ארה״ב-בריטניה-אוסטרליה). en.wikipedia.org/wiki/Five_Eyes
מחשבה לבוקר:
ישראל נמצאת בדילמה ביחס למגעים בין ארה״ב לאיראן וכל הסכם חלקי שיהיה -
מצד אחד, התנגדות מוחלטת למגעים תמנע מאיתנו (שוב) להיות בשולחן המו״מ ואת היכולת להשפיע עליו.
מצד שני, תמיכה שלנו במו״מ שמתעלם מהטרור האזורי של איראן ואיום הטילים>
> יעזור לממשל להכשיר אותו בדעת הקהל ובקונגרס ולהסיר סנקציות הקשורות לפעילות הטרור של איראן, בטענה ש״ישראל מכירה ומסכימה״. במילים אחרות, הרצון שלנו להיות בשולחן יכול להקל על הממשל להגיע להסכם רע לנו.
יכול להיות שהצעד החכם הוא להבהיר בצורה פומבית את הנקודות שישראל רואה כקריטיות לכל הסכם טוב, מתוך ידיעה שממשל ביידן לא יוכל להביא את איראן להסכים להן. אנחנו לא נתנגד למו״מ, רק נתנגד להסכם רע שמסכן את ביטחון ישראל וביטחון ארה״ב (איום הטילים, הקשר האיראני-קוריאני)