Thread by @segula_history

#פידצבא השנה היא 1940, והצל הנאצי כבר החל להתפשט באירופה. בצרפת, בכפר הקטן לפינט, מתנהל קרב עיקש שבמהלכו נאבקים חיילים בריטים בצבא הגרמני. חמישה חיילים נאצים תופסים מחסה מאחורי גדר באחד הכפרים. לפתע אחד החיילים צועק ונופל בפתאומיות כאשר מחזהו מבצבץ חץ עטור נוצה.

לפני שהחיילים הגרמנים מספיקים להתעשת מהמראה המוזר שאולי גרם להם לחשוב כי הם נקלעו למארב אינדיאני הם מחוסלים במהירות ביריות רובה שפורצות מבניין חווה קטן.
אש הרובים נורתה על ידי חיילי חטיבת מנצ'סטר, חטיבה בריטית ותיקה ומכובדת. החץ, שככל הידוע הוא היחיד מסוגו שהצליח להקיז דם

גרמני במלחמת העולם השנייה, הגיע מקשת המלחמה האימתנית של קפטן ג'ק צ'רצ'יל. ותאמינו או לא, מדובר באחד מהאירועים הפחות מסעירים בחייו. 'ג'ק המשוגע' הפך ברבות הימים לאגדה צבאית של ממש, והרפתקאותיו הביאו אותו גם לארץ ישראל.
כבר בראשית שירותו הצבאי של צ'רצ'יל, שנולד בהונג קונג ב-1906

היה ברור שג'ק אינו קצין מן המניין.
כך למשל כאשר הוצב צ'רצ'יל הצעיר ב-1930 בבורמה ונשלח להשתתף בקורס שנערך בעיר פונה שבהודו. הוא ראה בכך הזדמנות מצוינת לטיול ולהרפתקה, ועשה את הדרך מבורמה להודו - כ-2,500 ק"מ - על האופנוע שלו.
בדרך הספיק להתנגש חזיתית בבופלו. למרות התאונה חזר

צ'רצ'יל בשלום לבסיסו ולחם נגד המורדים בבורמה בשנים 1930-1932.
במהלך שהותו בבורמה נתקל צ'רצ'יל לראשונה בכלי הנגינה שהפך לימים לאחד מתחביביו האהובים - חמת החלילים.
צ'רצ'יל היה הרפתקן וגם קונדס לא קטן, מה שהביא אותו לא אחת להתנגשות חזיתית עם מפקדיו. כך למשל צעד פעם במסדר

צבאי כשהוא נושא מטרייה. כאשר נשאל לפשר המעשה השיב: "ובכן, יורד גשם אדוני". לאחר עשר שנות שירות מצא עצמו צ'רצ'יל מחוץ לצבא. בתקופת חייו כאזרח הספיק צ'רצ'יל לשפר את כישורי הנגינה שלו וזכה במקום השני באליפות הנגינה בחמת חלילים שנערכה ב-1938 במקביל הוא גם רכש תחביב חדש: ירי בחץ וקשת

עד מהרה גילה צ'רצ'יל כי הוא קשת מוכשר ביותר, וכישוריו סייעו לו כאשר ייצג את אנגליה באליפות העולם בקליעה שנערכה באוסלו ב-1939. אולם תקופת השעשועים של צ'רצ'יל לא נמשכה זמן רב. ב-1939 זקפה המפלצת הנאצית את ראשה וריסקה את פולין. צ'רצ'יל נקרא לדגל ונשלח לצרפת. ההרפתקה שלו רק החלה.

במהלך הנסיגה הנואשת של חיל המשלוח הבריטי לכיוון התעלה האנגלית התגלה צ'רצ'יל במלוא תפארתו. הכוח שהיה תחת פיקודו נלחם בעוז על כל מטר שבו התקדמו הגרמנים, וצ'רצ'יל עצמו נהג לערוך מבצעי פשיטה התקפיים לעבר הכוחות הגרמניים. בעת הקרבות נשא צ'רצ'יל בנוסף לרובה ולקשת גם חרב סקוטית רחבה.

ניתן רק לדמיין מה חשו חיילים גרמנים שנתקלו בקצין הבריטי האימתני, החמוש בכלי משחית מתקופות עתיקות ונראה כמו דמות שיצאה מאגדות המלך ארתור או ממיתוס זיגפריד הגרמני.
במהלך הפינוי הבריטי מחוף דנקרק, שמע צ'רצ'יל לראשונה על היוזמה להקים כוח קומנדו אשר ישתתף בפעילות התקפית לכל אורך חזית

המלחמה. התפקיד נשמע תפור למידותיו וצ'רצ'יל התנדב מיד. לאחר שחזר לאי הבריטי הוא הוצב בסקוטלנד במטרה לאמן את כוח הקומנדו ולפקד עליו.
בדצמבר 1941 נשלח כוח הקומנדו של צ'רצ'יל למשימה הנועזת הראשונה שלו במוצב גרמני באי ואגסו שבצפון נורבגיה, מבצע שכונה באופן הולם 'מבצע קשתות'.

צ'רצ'יל ניצח בקרב בגבורה רבה. על פועלו במבצע בנורבגיה זכה צ'רצ'יל בעיטור צלב צבאי נוסף, השני במספר.
במבצע אחר, במהלך מתקפת לילה על העיירה האיטלקית פיגולטי, במקום התגנבות שקטה פקד צ'רצ'יל על הסתערות לילית רועשת כאשר החיילים צועקים "קומנדו!" ויוצרים רעש רב.

ההמולה שנוצרה בלבלה את הגרמנים ושיחקה לטובת הבריטים. במהלך המתקפה חוסלה ההתנגדות הגרמנית ו-136 חיילים גרמנים נפלו בשבי.

המשימה הבאה של צ'רצ'יל הובילה אותו לאזור הבלקן, ושם בגד בו מזלו יוצא הדופן: הוא החליט לערוך מתקפה מורכבת ומסובכת, בה ישתלטו כוחותיו על מוצב גרמני מרכזי באזור.

המתקפה הסתבכה, ובשלב מסויים מצא צ'רצ'יל את עצמו לבד, ללא תחמושת. הוא הספיק לנגן נעימה מלנכולית אחרונה בחמת החלילים לפני שרסיס מרימון יד גרמני המם אותו והוא איבד הכרתו.
מובס, שבוי, נלקח צ'רצ'יל לסרייבו. משם העבירו אותו לחקירה בברלין משום שחשדו כי הוא קרוב משפחה של ווינסטון צ'רצ'יל

לבסוף מצא עצמו כלוא במחנה הריכוז זקסנהאוזן הידוע לשמצה. אולם עבור צ'רצ'יל מחנה ריכוז היה מכשול פעוט ותו לא. בספטמבר 1944 הצליחו צ'רצ'יל ושבוי נוסף לחמוק מהמחנה בזחילה דרך צינור ביוב וצעדו ברגל צפונה לכיוון החוף הבלטי. לרוע מזלם הם נתפסו סמוך לעיר רוסטוק והועברו למחנה הריכוז

נידרדורף שבאוסטריה. אך צ'רצ'יל לא התייאש ובאפריל 1945 ניצל הפסקת חשמל במחנה וברח בחסות החשכה לכיוון הגבול האיטלקי. הוא הלך ברגל כ-250 ק"מ במשך שמונה ימים עד שנתקל בשיירת משוריינים אמריקנית. צ'רצ'יל המותש והמורעב לא הצליח להוציא מלה מפיו, ולכן פשוט הצדיע ולמזלו זוהה כבן ברית.

לאחר המלחמה הוצב צ'רצ'יל ברגימנט ה-'Seaforth Higlanders', ונשלח לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ בתקופה אלימה וקשה: שלטון המנדט עמד להסתיים והיישוב היהודי נאבק בעור שיניו בערביי הארץ. אחד ממוקדי החיכוך בין היהודים לערבים היה בירושלים הנצורה. צ'רצ'יל, שגדודו הוצב בעיר הקודש, הוכיח שוב

כי הוא לוחם עז רוח שלא חושש לסכן את חייו למען הזולת.
ב-13 באפריל 1948 יצאה שיירת אספקה מהשכונות היהודיות של ירושלים להר הצופים הנצור. במועד נפיץ זה, ארבעה ימים בלבד לאחר פרשת דיר יאסין, יצאו 105 נוסעים, ובהם אנשי רפואה ולוחמי ההגנה, לנסיעה המסוכנת דרך שכונת שייח' ג'ראח.

הרכב המוביל עלה על מוקש והשיירה כולה הותקפה על ידי כנופיות ערביות.
צ'רצ'יל, שיחידתו הייתה מופקדת על הגנת הכביש, שמע על האירוע ויצא לאזור במהירות במשוריין.
כאשר הגיע למקום היה כבר מצב השיירה בכי רע והוא העריך בצדק כי ללא עזרה האירוע יסתיים בטבח המוני. הוא ניסה לגייס תגבורת אך

מפקדיו סירבו לשלוח לשם כוחות.
צ'רצ'יל התקרב לשיירה ברכבו המשוריין ובקסם צ'רצ'יליאני טיפוסי צעד לאיטו, ללא מחסה, לכיוון השיירה. מאוחר יותר סיפר צ'רצ'יל כי הוא הציע לחלץ חלק מהנצורים באמצעות הרכב המשוריין שלו אולם נתקל בסירוב. הנצורים האמינו כי כוח החילוץ של ההגנה קרוב וסירבו.

בינתיים המצב החמיר: תותחן הרכב המשוריין של צ'רצ'יל נפגע קשה מהאש ולצ'רצ'יל לא נותרה ברירה אלא לסגת.
הוא חזר למשוריין ונסוג לעבר העמדה הבריטית. משם ניסה לסייע לשיירה באמצעות אש מנשק קל, אולם זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. 78 מאנשי השיירה נהרגו באותו יום. זמן מועט אחר כך הצליח צ'רצ'יל

לתרום את חלקו ליישוב היהודי כאשר סייע בפינוים של 700 יהודים מהר הצופים.
ב-1996 מת ג'ק צ'רצ'יל כשהוא בן תשעים. הוא השאיר אחריו מורשת מפוארת של לוחמת קומנדו עזה, ושל אומץ לב, לצד דוגמה אישית מרשימה של קצין ג'נטלמן, הרפתקן ובעל חוש הומור.

הכתבה המלאה של טל פרוסט פורסמה אצלנו במגזין

@boaz2904 @laurendagan @Eyal_Berelovich @SaraHaetzniCohe @Oren_theace @shailevy6 @moshe_tsach