1) שרשור מדע - נייצ׳ר הוא כתב העת המדעי המצוטט ביותר בעולם ובעל ה-״אִימְפַּקְט פַקְטוֹר״ (מדד להערכת מידת חשיבות) הגבוה ביותר בתחומו; פחות מ-8% מהמאמרים המוגשים לו מתקבלים לפרסום.
https://twitter.com/Sky_Warp/status/1334608960993841156
2) לפני מספר ימים התנוסס על שער המגזין מאמר בשם ״מחזירים אחורה את הזמן - תכנות מחדש של תאי רשתית יכול להפוך אובדן ראייה כתוצאה מהזדקנות״, כמה שנראית כמו פריצת דרך בתחום. 
3) לפני שאתייחס למאמר עצמו, שתי הסתייגויות: ראשית, ההצלחה המתוארת היא בעכברים והמרחק לניסויים/הצלחה בבני אדם עוד רב. שנית, יש צורך בניסויים נוספים ע״מ לשחזר את התוצאות ולאשש את נכונות המסקנות, אז אני משתמש במונח ״פריצת דרך״ בזהירות המירבית.
4) המאמר פותח בהתייחסות עקיפה ל״תאורית האינפורמציה של ההזדקנות״ של פרופ׳ דיוויד סינקלר האוסטרלי מאוניברסיטת הרווארד. זהו אינו צירוף מקרים, שכן ד״ר יואנצ׳נג לו, החוקר הראשי החתום על המאמר, הוא בוגר המעבדה של סינקלר וכיום בתקן של פוסט-דוקטורנט באותו מכון המחקר שסינקלר עומד בראשו.
5) תאוריית האינפורמציה של ההזדקנות היא למעשה הגירסה הביולוגית למאמר טכנולוגי משנות ה-40 של המתמטיקאי האמריקאי קלוד שאנון אשר הבוחן אספקטים של אובדן ושחזור של אינפורמציה בתקשורת אלקטרונית (נדבר מרכזי בפרוטוקולי האינטרנט וטלפוניה סלולרית של היום).
6) תאוריית האינפורמציה של ההזדקנות גורסת שהמקור המדויק לכל האינפורמציה של האורגניזם הוא הקוד הגנטי (קרי, ה- DNA, שהוא, בהקבלה, הנתון הדיגיטלי שנשמר היטב) בעוד פקטורים אפיגנטיים - אלו המשפיעים על האופן בו ה-DNA בא לידי ביטוי - הם ״אנלוגיים״ באופיים (קרי, איכותם מתדרדרת עם הזמן -->
7) וזהו הבסיס או הגורם להזדקנות ומות התאים - וכפועל יוצא, מות האורגניזם). חישבו על קובץ MP3 (= דיגיטלי) שמתנגן נהדר גם אחרי 50 שנה, בעוד איכות השמע בקסטת רדיו (=אנלוגית) תדרדר לחלוטין בשל פגעי הזמן.
8) ארחיב באמצעות דוגמה: שיבוט של בעלי חיים היא כבר פרקטיקה תדירה במחקר בשני העשורים האחרונים וכיום ישנם מכוני מחקר פרטיים (בעיקר באסיה) שיסכימו לשבט את חיית המחמד שלכם תמורת כמה עשרות אלפי דולרים. נאמר ויש לכם כלב שאתם קשורים אליו מאוד והוא כבר זקן ובא בימים.
9) דגימה תאית תילקח מהכלב, ולאחר סדרה של מהלכים במעבדה, ביצית שמכילה את התוכן הגנטי של כלבכם תושתל ברחמה של כלבה שתשמש כפונדקאית. כאשר הכלבה תמליט, הגור שיוולד יהיה העתק גנטי זהה של כלבכם (כלומר, לאותו כלב לא יהיו אבא זכר ואמא נקבה - רק הורה אחד שתרם את כל התוכן הגנטי שלו לצאצא).
10) קצת סטיתי מהנושא, אך הבסיס הנ״ל חשוב להבנת פריצת הדרך שזכתה לכתבת השער של נייצ׳ר, שכן זה מתקשר למספר שאלות: במידה וניתן לקחת מידע גנטי מתא זקן מאוד וליצור ממנו תינוק צעיר ורענן שהוא העתק מדויק של התורם הזקן, מדוע לא ניתן ״לומר״ לאורגניזם הבוגר פשוט ״להצעיר״ את עצמו במקום?
11) האם גם לנתונים האנלוגיים (אותם פקטורים אפיגנטיים) שמתדרדרים ונפגמים עם השנים קיים גיבוי שנשמר באיכות שניתן לשחזר? והאם ניתן לעשות ״ריסט״ לאפיגנום (אותו קובץ ״אנאלוגי״), דבר שעשוי להצעיר את האורגניזם (מתוך הנחת המוצא שהגיל הביולוגי שלנו מבוסס על היקף ההתדרדרות של האפיגנום)?
12) החלק הראשון הוא נושא חם בתחום המחקר הביולוגי וחקר הזיקנה בפרט. בשנת 2012 זכה פרופ׳ שינייה ימאנאקה היפני בפרס נובל לרפואה על זיהוי 4 גנים המקודדים לגורמי שיעתוק (הנקראים ״גורמי ימאנאקה״) אשר יכולים לגרום לתא בוגר לעבור ״תכנות מחדש״ ולחזור למצב של תא גזע (IPSC) טרם התמיינות.
13) במחקרים שנעשו בבעלי חיים הצליחו חוקרים להאט תופעות הזדקנות ולתקן נזקי מחלות תלויות גיל, בין היתר, באמצעות שימוש בתאי גזע אלה. הבעיה - והריי בכל סיפור טוב תמיד יש קץ׳ - שימוש בגורמי ימאנאקי הובילו לעיתים תכופות -->
14) להיווצרות בעיות כגון טרטומיות ודיספלזיה (בלשון פשוטה: גידולים וחריגות פתולוגיות ברקמות הגוף) - דבר שהוביל ברוב המקרים למות חיית המחקר.
במחקר זה, אגב, החוקרים השתמשו רק בשלושה מתוך ארבעת גורמי ימאנאקה, מסיבות שלא אכנס אליהן כאן.
במחקר זה, אגב, החוקרים השתמשו רק בשלושה מתוך ארבעת גורמי ימאנאקה, מסיבות שלא אכנס אליהן כאן.
15) ובחזרה למאמר, ד״ר לו וצוות החוקרים ניסה לבחון האם ניתן לתקן נזק לרשתית העין בשלושה מודלים שונים של פגיעה: 1. נזק פיזי מכוון (באמצעות מעיכה של העצב האופטי אשר מחבר בין העין למוח).
16) 2. נזק שנובע ממחלת הגלאוקומה (מחלת עיניים שגורמת למותם של תאי גנגליון ברשתית, שמהם יוצאים האקסונים היוצרים את העצב האופטי). 3. נזק שהוא תוצאה טבעית של הזדקנות.
17) אגב, הסיבה לבחירת נזק לעין כמודל מחקרי היא שהרשתית היא למעשה רקמה מוחית (לכיתת המתקדמים: היא נובעת ומתפתחת מהדיאנצפלון האמבריונלי), דבר שיאפשר להשליך על תהליכים ומחלות נוירולוגיות שונות.
18) נתחיל במודל הפגיעה (מעיכה של העצב האופטי): אחסוך מכם.ן את מהלך הניסוי ואקפוץ לתוצאה. החוקרים הצליחו להציג רגנרציה (״תחיה מחדש״) של תאי האקסון, שמירה על תפקוד של תאי הגנגליון ברשתית (פגיעה באקסון בדר״כ מובילה למות גוף התא ממנו יוצא האקסון) ומניעה של היווצרות גידולים.
19) כלומר, גם לאחר פגיעה באקסונים (שוב, מדובר כאן על חלקים מתאים נוירונליים שאינם מתחדשים אחרי פגיעה. פגיעה פירושה אובדן תפקודי, ברוב המקרים, ובמקרה זה עיוורון) החוקרים הצליחו לגרום לאקסונים לחזור ולתפקד, מבלי להוביל להיווצרותם של תופעות לוואי לא רצויות כמו הגידולים שתוארו לעיל.
20) במודל הגלאוקומה החוקרים גרמו לעליה מלאכותית בלחץ התוך-עיני של העכברים, דבר שהוביל להיווצרות מחלת הגלאקומה (שבדר״כ, אך לא תמיד, הופעתה קשורה ללחץ תוך-עיני גבוה). בלחץ תוך עיני גבוה, נגרמת פגיעה באקסונים ובתאי הגנגליון, דבר המוביל לעיוורון.
21) לאחר 4 שבועות מתחילת הניסוי, לאחר שנמדדה ירידה בצפיפות האקסונלית ובמספר תאי הגנגליון, החוקרים הזריקו לעכברים את שלושת גורמי ימאנאקה, דבר שהוביל גם כאן לשיפור בצפיפות אקסונלית ותפקוד פונקציונלי (קרי, יכולת ראיה).
22) במודל הזיקנה התוצאות לא היו חד משמעיות, למרות שנצפה שיפור בחדות הראייה ופעילות חשמלית ברשתית. בעכברים מבוגרים מאוד לא נצפה שיפור, אך ייתכן שהדבר נבע כתוצאה מעכירות בקרנית או העדשה (דבר שמונע מהאור להתמרכז על הרשתית).
23) אוניברסיטת הרווארד לא ביזבזה זמן יקר ומכרה זיכיון לשימוש בפטנטים של הטכנולוגיה הנ״ל לחברת ביוטק בבוסטון ע״מ לבחון היתכנות של שימוש עתידי בבני אדם. אבל, כפי שציינתי בפתיחת דבריי, המרחק עוד רב בינתיים.
*סוף שרשור*
*סוף שרשור*
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
