1) זה הולך להיות שרשור שלם על שולחן.
על שולחן??
כן, על שולחן.
אבל לא סתם שולחן.
״שולחן הנחישות״ - באנגלית: Resolute desk.
הוא ניצב בחדר הסגלגל שבבית הלבן, בסמוך לחלונות הפונים מזרחה, לעבר גן הורדים.
הוא שוקל מעל חצי טון (!)
ויש מאחוריו סיפור היסטורי מעניין.
והמון נשיאים אמריקאים.
2) אבל בשביל לספר על השולחן צריך להתחיל בכלל בספינה בריטית מהמאה ה-19 של הוד מלכותה, המלכה ויקטוריה. הספינה Resolute, בפיקודו של סר ג׳ון פרנקלין, יצאה למסע תגלית דרך הארכיפלג הארקטי הקנדי - איזור בן 36,563 איים המכונים ״המעבר הצפון־מערבי״ (המחבר בין האוקיינוסים האטלנטי והשקט).
3) אתרע מזלם של אנשי הצוות והספינה נלכדה במדפי הקרח המאפיינים את החורף של הגיאוגרפיה המקומית. ב-15 למאי, 1854, נאלצו סר ג׳ון ואנשיו לנטוש את הספינה במיצרי מלוויל. יקחו חודשים רבים עד שיפשיר הקרח והספינה תיסחף עם הזרם כ-1,600 קילומטרים מזרחה, לכיוון מיצרי דיוויס שבצפון ים לברדור.
4) ושם, אל מול חופי האי באפין, בספטמבר 1855 היא תיתקל בספינת ציד לוויתנים אמריקאית. מלחיה יעלו על הסיפון הריק, ישאבו את המים הרבים שחדרו בינתיים אל בטן הספינה, ויובילו אותה לעבר חופי המבטחים של לונדון-החדשה, במדינת קונטיקט שבארה״ב, לקראת ערב חג המולד של 1855.
5) מעשה זה לא היה עניין של מה בכך. בתקופה ההיא שררה מתיחות רבה בין בריטניה (המעצמה העולמית) וארה״ב (הבת הסוררת של המעצמה, שבקרוב תתעלה על אמה). למעשה, נשיא ארה״ב דאז, פרנקלין פירס, היה נחוש לצאת למלחמה שלישית נגד בריטניה - הפעם בשל הסכסוך המתמשך על זכויות הדיג בצפון האטלנטי.
6) בתיווכו של מיליונר אמריקאי בשם הנרי גרינל, שלא היה חף מאינטרסים (חשבתם שהון-שלטון זה משהו חדש?), הוחלט לרכוש את הספינה ממחלציה (בסכום של כמיליון דולר, במונחי היום), לשפץ אותה, ולהעניק אותה במתנה לויקטוריה, מלכת אנגליה. ב-24 ליוני, 1856, העביר הקונגרס האמריקאי חוק המאשר זאת.
7) הספינה Resolute המשיכה לשרת את צי הוד מלכותה במשך שנים רבות ורק בשנת 1879 היא יצאה משימוש. המלכה ויקטוריה, שלא שכחה את החסד האמריקאי, כ-25 שנים קודם לכן, הורתה על יצירת שולחן שיופק מעץ הספינה ויוענק במתנה לנשיא האמריקאי. השולחן יקרא Resolute, על שם הספינה.
8) השולחן בנוי מעץ אלון; גובהו 83 ס״מ, רוחבו 180 ס״מ ועומקו 120 ס״מ. משקלו מעל חצי טון (590 ק״ג לשם הדיוק). הוא עוצב ע״י וויליאם אבנדן הבריטי, ככל הניראה על בסיס שרטוטים של סוכנות מוראנט-בויד-בלאנפורד. בגו השולחן לוחית מפליז (סגסוגת המורכבת מנחושת ואבץ) שמכילה את הכיתוב הבא:
9) השולחן הגיע לארה״ב בשנת 1880 והתקבל ע״י הנשיא האמריקאי דאז, ראת׳רפורד הייז (Hayes), ולכן יש המתייחסים אליו עד היום כשולחן הייז.
10) בראשית דרכו הוצב השולחן בחדר הירוק ובמהלך השנים נדד לחדרים שונים. רק בשנת 1961, בהשפעתה של ג׳קלין קנדי (שתיעבה את עיצוב הפנים), הועבר השולחן אחר כבוד לחדר הסגלגל - מהלך שאף זכה לאיזכור בשער של הניו יורק טיימס. למרות שהועבר עוד מספר פעמים, מאז 1993 הוא ניצב קבוע בחדר הסגלגל.
11) אגב, במקור, קדמת השולחן היתה חשופה. אך בהוראת הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, שרצה להסתיר את תומכות המתכת של רגליו (בשל השיתוק החלקי ברגליו כתוצאה מתסמונת גיאן-ברה) הוסף פנל קדמי מעץ אשר שימח לא מעט ילדי נשיאים - כמו ג׳ון פ. קנדי ג׳וניור הצעיר, כפי שניתן לראות בתמונה.
12) אחת התמונות העתיקות ברשותינו עם השולחן: הדיפלומט ג׳ול קמבון חותם על חוזה פריז של 1899, בנוכחות הנשיא האמריקאי וויליאם מקינלי, במסגרתו איבדה ספרד כמעט את כל קולוניות האימפריה שלה, כאשר קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים נמסרו לארצות הברית.
13) נפתולי ההיסטוריה הם דבר מרתק כשלעצמו. בתמונה, הנסיך פיליפ, צאצא ישיר של המלכה ויקטוריה - הסבתא של סבא של סבא שלו - מקבל הסבר על השולחן מהנשיא אובמה, בנו של אדם שישב בכלא הבריטי בשל חשדות לתמיכה בעצמאות קניה, שהיתה תחת השלטון הבריטי, באמצע המאה הקודמת.
14) הנשיא טראמפ דרש שיוסיפו לשולחן כפתור אדום (בתמונה, משמאל לטלפון) שכאשר לוחצים עליו נכנס לחדר מלצר בלבוש מחויט המגיש דיאט קולה על מגש כסף. למותר לצין שהנשיא ביידן דרש את הסרת הכפתור מיד עם כניסתו לתפקיד.
15) ותמונה היסטורית יוצאת דופן: 5 נשיאים אמריקאים עומדים יחדיו בקדמת השולחן.
16) ולסיום, הנשיא הנוכחי, ג׳ו ביידן, מסב בפעם הראשונה לשולחן כנשיא נבחר, חותם על צו נשיאותי ראשון, שעות בודדות לאחר השבעתו כנשיא.
תיקון: הנסיך צ׳ארלס, כמובן!
עידכון, למען הדיוק ההיסטורי: הכפתור היה קיים גם בתקופות קודמות, אך בתקופת טראמפ הכפתור שימש להזמנת דיאט קולה על מגש כסף. וביידן אכן דרש להסיר את הכפתור עם כניסתו לתפקיד.
• • •
Missing some Tweet in this thread? You can try to
force a refresh
1) שרשור מדע - נייצ׳ר הוא כתב העת המדעי המצוטט ביותר בעולם ובעל ה-״אִימְפַּקְט פַקְטוֹר״ (מדד להערכת מידת חשיבות) הגבוה ביותר בתחומו; פחות מ-8% מהמאמרים המוגשים לו מתקבלים לפרסום.
2) לפני מספר ימים התנוסס על שער המגזין מאמר בשם ״מחזירים אחורה את הזמן - תכנות מחדש של תאי רשתית יכול להפוך אובדן ראייה כתוצאה מהזדקנות״, כמה שנראית כמו פריצת דרך בתחום.
3) לפני שאתייחס למאמר עצמו, שתי הסתייגויות: ראשית, ההצלחה המתוארת היא בעכברים והמרחק לניסויים/הצלחה בבני אדם עוד רב. שנית, יש צורך בניסויים נוספים ע״מ לשחזר את התוצאות ולאשש את נכונות המסקנות, אז אני משתמש במונח ״פריצת דרך״ בזהירות המירבית.
נתקלתי אתמול בסרטון שמציג את מסעם של דגי הסלמון מהים הפתוח אל הנהרות בהם נולדו, ע״מ להעמיד צאצאים. למרות שהמסע מרתק כשלעצמו, הסרטון הזכיר לי עד כמה מדהימה הביולוגיה של דגים אלה, המאפשרת להם לעבור מסביבת מים מתוקים למים מלוחים ובחזרה.
2) המסע של דגי הסלמון מתחיל בנהרות מים מתוקים בהם הדגיגונים בוקעים ומתבגרים. בתום תהליך ההתבגרות, הם יוצאים אל הים הפתוח בו יבלו את מרבית חייהם (4-5 שנים בממוצע). בעת בגרות מינית, הם עוברים שינויים פיזיים ופוצחים במסע של מעל 1,000 ק״מ (ולגובה של מעל 2,000 מ׳) בחזרה למקום בו בקעו.
3) מעט מאוד משוכני המים מסוגלים לחיות בסביבת מים מלוחים ומתוקים. עבור הרוב המוחץ, מעבר מסביבה אחת לאחרת פירושו מוות בטוח. אחת הסיבות לכך דומה לסיבה שאדם שינסה להרוות צמאונו עם מי ים מלוחים ימות מהתייבשות. אז כיצד מצליח דג הסלמון להתמודד עם האתגר הלא מבוטל הזה?
והפעם בפינתנו ״בקשות הקהל״, @drorzakai ביקש הסבר על עיוורון צבעים.
1. אחד הנושאים המרתקים בתחום הפסיכופיזיקה (הענף שעוסק ביחס שבין הגירויים להם נחשף האדם ובין התחושות הסובייקטיביות המתעוררות אצלו כתוצאה מהחשיפה לגירויים אלו) הוא זה של ראיית צבע.
2. הסיבה שהנושא מרתק אותי היא שאחת מהבנות הבסיס בתחום זה מאוד מטלטלת למי שנחשף לנושא בפעם הראשונה: צבע לא באמת קיים. אין דבר כזה. אין בעולם הפיזיקלי תכונות כמו אדום, כחול, או ירוק.
-->
3. זה מזכיר מעט את השאלה הפילוסופית שמיוחסת לג׳ורג׳ ברקלי ״אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?״ בפרפרזה: אם אין אף אחד שיתבונן, נניח, בעגבנייה בשלה, האם היא עדין אדומה?
**שרשור מאכלים הולנדים**
(מכיוון שאעשה כל דבר כרגע מאשר לעשות את הדברים החשובים באמת).
1. לחם עם גבינה (boterham met kaas) - מה כבר לא נאמר על ארוחת הצהריים ההולנדית הסטריאוטיפית. כן, זה קלישאתי; כן, באמסטרדם כבר התקדמו קולינרית. אבל אין דבר טוב ופשוט מזה.
2. ״צ׳יפס מלחמה״ (תרגום מילולי ולא מוצלח שלי ל- Patatje oorlog) - עשויים מרצועות מטוגנות בשמן של תפוחי אדמה (עבה יותר מהצ׳יפס שמכינים בישראל) עם מיונז, רוטב סאטה בוטנים, בצל קצוץ וקטשופ. המראה המבולגן של כל הרטבים והתוספות הוא המקור לשם ״מלחמה״.
3. מליח (Haring) - עם עדיפות לדגי מליח של תקופת האביב ותחילת יולי (״Hollandse Nieuwe״), מוגש נא בדר״כ עם בצל קצוץ טרי ונמכר מדוכנים.
1) מכיוון שהרבה אנשים בפיד שלי הזדעזעו מהשחתת פסלים באירופה וארה״ב של כמה מלכים ופוליטיקאים עשירים שקנו את דרכם להיסטוריה בעיקר באמצעות כסף, נכלולית, או מלחמות מיותרות, להלן שרשור על אנשים הרבה יותר חשובים ומשמעותיים למין האנושי שאף אחד לא טורח לזכור או להקים לכבודם אנדרטאות.
2) מוריס הילמן - מיקרוביולוג אמריקאי שפיתח ארבעים חיסונים - יותר מכל מדען אחר בהיסטוריה. למעשה, 8 מתוך 14 החיסונים המומלצים כיום בעולם הומצאו על ידו (כולל חצבת, חזרת, הפטיטיס A + B, אבעבועות רוח, דלקת קרום המוח, דלקת ריאות ועוד). ככל הניראה עשרות מליוני אנשים חיו וחיים בזכותו.
3) סטניסלב פטרוב - האיש שבזכותו לא החלה ב-26.9.83 שואה גרעינית שהיתה יכולה למחוק חלק נכבד מהמין האנושי. פטרוב, קצין בצבא הסובייטי, התעלם מהתרעה מפני מתקפת טילים מארה״ב, תוך חריגה מההוראות, מכיוון שסבר שמדובר בהתרעת שווא. החלטתו מנעה תגובת שרשרת של מתקפות גרעיניות מצד שתי המעצמות.
1. אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי. בשבועות האחרונים נחשפתי להמון ציוצים שממעיטים בעוצמת האפליה נגד שחורים בארה״ב ו/או שמאשימים את השחורים במצבם הנוכחי (״אם הם רק לא היו מתנגדים למעצר הם לא היו נורים״, ״רובם מעורבים בפשיעה ולכן אחוזי המעצר הגבוהים״, וכו׳).
2. אתמול קיבלתי הודעה בקבוצת הוואטסאפ של החבר׳ה מהלימודים בארה״ב שממש שברה לי את הלב ורציתי לחלוק אותה איתכם. ההודעה היא ממייקל (שיניתי את השם ע״מ לשמור על פרטיותו). מייקל הוא שחור. הוא מגיע ממשפחה אמידה.
3. הוא משכיל (תואר ראשון ושני מאוניברסיטאות מובילות בארה״ב). מלבד אנגלית הוא דובר עוד 3 שפות. הוא כיום בכיר באחת מחברות האנרגיה הגדולות בארה״ב. הוא גר באיזור וושינגטון די סי במה שנקרא “Gated Community” (אזורי מגורים יוקרתיים שהכניסה אליהם מבוקרת).